החוקרים נתנו 8,000 מ"ג ויטמין C לכ-50 אנשים, והשוו את מהירות הירידה בסימפטומים לירידה שחלה אצל אלו שלא נטלו את הוויטמין. הם הגיעו למסקנה שוויטמין C אינו מועיל. הבשורה התפשטה בעיתונאות הרפואית:
יועצים למיניהם המליצו לאחרונה, בעיקר בפרסומים במדיה החברתית, להסתייע במאבק במחלת הקורונה בוויטמין C ובתוסף אבץ, אלא שמחקר שפורסם בשבוע שעבר ב-JAMA Network Openהזים באורח חד משמעי את ההמלצה הזאת. הוא גם הדגיש שאפילו מינון גבוה של שני תוספים אלה לא סייע." (אתר הרופאים הגדול בישראל – Doctors Only)
יש כל כך הרבה בעייתיות בשימוש במחקר שכזה כדי להרתיע מפני השימוש בוויטמין C, שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. אבל אני צריך להתחיל איפשהו, אז:
חולשת המחקר
עולם הרפואה מתגאה בשימוש ב"רפואה מבוססת ראיות", כבסיס לקבלה או לדחייה של פרקטיקה רפואית. במחקר זה, לא היה אף אחד מהסטנדרטים הבסיסיים של “הראיות הטובות ביותר" של סוג זה של רפואה:
- המחקר היה קטן מדי. היו כ-50 משתתפים בלבד בכל קבוצה. במחקר גדול ניתן להגיע למובהקות/משמעות סטטיסטית כאשר נמצא אפילו הבדל קטן בין קבוצת הטיפול לקצובה שלא מקבלת את הטיפול. במחקר כזה קטן, ההבדל חייב להיות גדול מאוד כדי להגיע למשמעות סטטיסטית. אני מעוניין בבן אדם רגיל, לא בן אדם סטטיסטי.
- לא הייתה שום השוואה לפלצבו.
- המחקר לא היה כפול-סמיות או אפילו חד-סמיות; המשתתפים ידעו מה הם נוטלים.
- לא היו נתונים אובייקטיביים; מענה על שאלון הוא סובייקטיבי לחלוטין. האם אתם יכולים להצביע על היום בו מחצית מתסמיני השפעת שלכם דעכו?
- איננו בטוחים שהמשתתפים אכן נטלו את כל ארבע המנות של ה-2 גרם כל יום, כי הם היו בבית. זה לא פשוט.
אין לי ספק, שאילו הגיע המחקר למסקנה כי ויטמין C אכן עוזר לאנשים אלה, הוא היה נדחה כחסר תועלת ולא היינו שומעים על המחקר כלל.אני אומר את זה על סמך מאות או אלפי מחקרי ויטמין C חיוביים שזכו להתעלמות מוחלטת מצד הרופאים הקונבנציונלים במשך ההיסטוריה של נושאים אלו.
פרשנות התוצאות
יש שקרים, שקרים ארורים, וסטטיסטיקה (מרק טווין)
כדברי החוקרים, "חולים שקיבלו טיפול רגיל ללא תוספים, השיגו ירידה של 50% בתסמינים בממוצע של 6.7 ימים, לעומת 5.5 ימים בקבוצת החומצה האסקורבית ..."
אני לא סטטיסטיקאי, אבל חישוב ברמה של כיתה ח' מראה כי 5.5 הוא 18% פחות מ-6.7. באופן אישי, אשמח לנקוט בטיפול בטוח שיגרום לי להרגיש טוב יותר ולחזור לעבודה תוך 5 ימים ולא 6 ימים.
הסיבה היחידה לכך שהחוקרים יכולים לכתוב שהתיסוף "לא הקטין משמעותית את משך הסימפטומים", היא המילה "משמעותית". במקרה זה, פירושה מובהקות ססטיסטית, ולא טיפול שהוא משמעותי לבן אדם. אם הניסוי היה גדול יותר (מעניין למה הפסיקו את המחקר באמצע), והתוצאות היו תואמות את התוצאות הללו, זה היה מגיע למובהקות סטטיסטית. תרופות מאושרות לשימוש באחוזי הצלחה נמוכים בהרבה.
אגב, תוצאות דומות, ופירושן על ידי החוקרים, נמצאו גם לגבי נטילת אבץ.
האם המינון של ויטמין C היה מספיק גבוה?
באופן כללי, מינון של 8 גרמים של ויטמין C ליום נחשב למינון רציני. עם זאת, עבודתם של רופאים ומטפלים אורתומולקולריים במהלך 70 השנים האחרונות נותנת מסגרת הבנתית אחרת לעניין.
ד"ר רוברט קתקארט נתן מינונים גדולים של ויטמין C, בדרך כלל עשרה גרם ליום או יותר, לעשרות אלפי מטופלים במשך תקופה של 30 שנה. הוא כתב כמה מאמרים חשובים המסכמים את עבודתו ואת תצפיותיו הקליניות. בעיניי, אלו ראיות חשובות יותר מאשר ניסויים קליניים המנוהלים על ידי סטטיסטיקאים. התרומה החשובה ביותר של קתקארט להבנתנו של הוויטמין C היא שככל שאדם חולה יותר, כך הוא זקוק ליותר ויטמין C. הוא הוכיח זאת בעזרת התבוננות בעלייה האדירה בכמות הוויטמין C שמעיו של האדם יכולים לסבול כשהוא חולה, בהשוואה למצב שבו הוא בריא. למרות שזה משתנה בין אנשים, אדם ממוצע יכול ליטול כ-8 או 10 גרם ויטמין C ביום, לפני שהוא מתחיל לפתח גזים במעיים ויציאות רכות. כאשר אותו אדם חולה בשפעת או במחלה זיהומית אחרת, הוא יכול ליטול 20 או 50 גרם ומעלה, ללא כל אי-סבילות במעיים. תופעה זו מעידה על ספיגה מוגברת מהמעי אל תוך זרם הדם במצב חולי.
קתקארט לא היה לבד. הספרות האורתומולקולרית היא רחבה ועצומה, וכל מי שמוכן להשקיע מספיק שעות לימוד, ישתכנע בכוחו של ויטמין C למנוע ולהקל על הסימפטומים, ואף לרפא מחלות זיהומיות.
ד"ר קתקארט השתמש בדימוי של שריפה: כאשר שריפה מתחילה לראשונה, ניתן לכבות אותה בעזרת כוס מים. אם זה לא נעשה, אנו עלולים להזדקק במהירות לדלי מים, ובסופו של דבר, אף למזנק אש. לפעמים אפילו זה לא מספיק.
כל מטפל אורתומולקולרי יודע זאת. למעשה, בגלל חוסר היכולת האנושית לייצר ויטמין C בכבד, כמו שכמעט כל היונקים עושים, עלינו ליטול כמה גרמים של תוספי ויטמין C בכל יום בחיינו. אני בדרך כלל ממליץ למבוגרים בריאים - במיוחד ב"זמני קורונה"- ליטול 2 גרם ויטמין C, פעמיים ביום. עם הופעתו של תסמין מחשיד, יש להכפיל או לשלש מינון זה. ואם אתם חולים, אתם צריכים ליטול משהו כמו 2 גרם כל שעה במשך היום, או אפילו כל חצי שעה, ולא 2 גרם ארבע פעמים ביום בלבד, כפי שנעשה במחקר. נוסף על כך, חשוב ליטול הרבה ויטמין D ותוספים נוספים כמו אבץ, מגנזיום, סלניום, יוד, ויטמין A ו-N-אצטיל ציסטאין.
מן הסתם, לפני הניסוי, אף אחד מהנבחנים לא נטל הרבה ויטמין C, ואז הם חלו בקוביד-19 וקיבלו 8 גרם ביום. לאור האמור לעיל, מנה זו לא הספיקה! לאחר שקיבלתי דיווחים ממאות אנשים שנתתי להם ויטמין C, וביניהם כמה וכמה חולי קורונה, ולאחר ששחיתי שנים רבות בספרות הרפואה האורתומולקולרית, אני משוכנע שאם היו נותנים למשתתפי הניסוי כמות כפולה של המינון שהם קיבלו, התוצאות היו מגיעות למובהקות סטטיסטית על אף גודל המדגם הקטן. אני גם בטוח שאם אנשים היו נוטלים כמה גרמים של ויטמין C ביום מאז התפרצות הקורונה, רבים כלל לא היו נדבקים, ואם היו נדבקים, היו חולים הרבה פחות.
סיכום
רופא יקר, אל תשתמש במחקר זה כדי להרתיע אנשים מלהשתמש בצורה נכונה בוויטמין C. אל תהיה כמו אלה שישתמשו במחקר זה כדי לומר כי ויטמין C אינו מועיל. תלמד רפואה אורתומולקולרית. אתה יכול לעשות דברים נהדרים!
הערה: אני נטורופת, לא רופא, והמאמר לעיל לא נועד לעודד מישהו להימנע מחיסון או מטיפול רפואי אחר. עם זאת, קחו את הוויטמינים!
דולב ראובן גילמור
