היום עלה לי בראש רעיון מבריק, במידה כזו שקשה לי להבין למה אף אחד לא חשב על זה קודם. כולם יודעים שקשה לרפא את מחלת הסרטן, ושאחת הסיבות לכך היא שהגידול הסרטני מתפתח במשך שנים עד שהוא מגיע לממדים שבהם ניתן לגלותו. היות שכך, כל כך קשה להשמידו, עד שהרופאים חייבים להשתמש בכימותרפיה במינוני ענק שהורגים כמעט את הבן אדם. המחלה הארורה שכיחה כל כך, עד שאין בן אדם שאינו חושש ממנו במודע או שלא במודע.
ובכן, הנה הרעיון שלי: כל חצי שנה, כל אחד מאתנו ייגש לאונקולוג כדי לקבל טיפול מונע של כימותרפיה! נשב בבית החולים למשך כמה שעות, עם אינפוזיה המכילה קוקטייל של התרופות במינונים קטנים לכל הסוגים העיקריים של סרטן, ואלו יבצעו משימת חפש והשמד לתאי סרטן המשוטטים בדם ולמושבות בתחילת התפתחותן. אז מה אם נרגיש רע מאוד במשך שבוע אחרי הטיפול, ואולי ינשרו לנו כמה שערות? הלא מניעת המחלה שווה?
זוהי בדיחה גרועה, אני מודה, ואני מקווה שחברות התרופות לא יקראו דברים אלו, שמא זה ייתן להן רעיונות. בסדר, ועכשיו ברצינות:
בניגוד לטיפולים הקונבנציונליים, כמעט כל הדברים שניתן לעשות כדי לטפל בסרטן בדרך הטבעית, ניתן לעשות גם למען מניעת המחלה. "תופעת הלוואי" של לימוד ויישום אמצעי מניעת הסרטן היא, שתוך כדי כך, נוכל גם ללמוד איך להימנע ככל האפשר מכל המחלות המודרניות. לכן, באמצעות הלימוד של מגוון הטיפולים הטבעיים הקיימים למחלה זו, ניתן ללמוד איך להישאר בריא, וכן איך לחיות חיים מלאים בחיוניות ובתכלית.
וכל כך למה? בדרך כלל, הסרטן אינו מחלה שנגרמת על ידי דבר אחד, אלא הוא התוצאה של דברים רבים המצטברים עד כדי עומס יתר על הגנות הגוף ועל תפקודו התקין. כל גורם קטן יכול להיות "הקש ששובר את גב הגמל". החל מחשיפה לרעלנים סביבתיים, דרך תזונה לקויה המובילה למחסורים תזונתיים, וכלה ברגשות רעילים. אנו חשופים כיום, יותר מאי פעם בהיסטוריה, לעומסים על המערכת החיסונית, על התהליכים האנזימטיים המעורבים בתפקוד פיזיולוגי תקין, ועל מנגנוני השמירה והתיקון של הדי. אן. איי.
מניעת סרטן דורשת הסתכלות עמוקה בכל תחומי החיים והנעה לפעילות, כדי להוריד קש אחר קש מגב הגמל וכדי למנוע את קריסתו. תוך כדי כך, אנו לומדים איך לחיות נכון. אנו חייבים להרחיק רעלים ולהקפיד על אורח חיים נכון בכל התחומים. הזכרתי רגשות רעילים? אנו חייבים להתמודד עם מחשבותינו ורגשותינו ביחס לתחומים שונים בחיים: יחסים בין-אישיים, מעמדנו בחברה ובעבודה, הצד הרוחני שבנו, היחס שלנו למזון, ואפילו היחס שלנו לכסף (את העישון אפילו לא אזכיר). יחס רגשי לקוי לכל הנושאים הללו משפיע לרעה על סימפוניית ההורמונים שמתנגנת בתוכנו, על העצבים, על העיכול ועל כל הקשור להתמודדות בריאה עם החיים. ישנם הטוענים שהצד הנפשי הוא הגורם העיקרי, ואף היחידי, לסרטן. אינני מסכים איתם, אבל אני כן בטוח בכך שרגשותינו והרגלי החשיבה שלנו אכן משפיעים רבות.
רבים מבין חולי הסרטן אומרים, שעם כל הקושי הנורא הכרוך במחלה, המחלה היא זו שנתנה להם את ההזדמנות והתמריץ לתקן את חייהם. אם אתם מכירים חולי סרטן, אני מוכן להדריך אותם ולהעניק להם ייעוץ וטיפול מכל הלב.
ד"ר דולב גילמור, PhD נטורופת
