למה כל כך קשה לשנות דרכי חשיבה והתנהגות? גם כשאנו מודעים לכך שדרך אחרת תהיה טובה יותר עבורנו, אנו עדיין ממשיכים להשתמש באותם דפוסי חשיבה, המובילים לאותן התנהגויות לא מועילות או מזיקות. כמו אסירים בתוך ארמון בדולח, אנו רואים את האור המתעתע בין הקירות.
אם לא היו לנו הרגלים, היינו משתגעים, היינו נזרקים בחלל המודעות, ללא כל עוגן להסתמך עליו מפני כל השפעה מכל כיוון. לא היינו מסוגלים לקשור מחשבה אחת לשנייה, או לתמרן ברחובות חיינו. אנו מפתחים צורות מחשבה ודרכי פעולה על פי החוויות שלנו בעולם החיצוני, המתייחס אלינו כראות עיניו. כל אחד מאתנו מפתח אישיות בהתאם לנסיבות בהן נולד - הגנטיקה, המשפחה, הבית, השכונה, ובהתאם לקורות חייו. ישנם גם האומרים (ואני ביניהם), שגם מה שחווינו בגלגולים הקודמים, חתום בנשמתנו.
המחשבה מבזקת בתוך המוח ומשאירה רושם. כל פעם שהמחשבה חוזרת ומופיעה, אותו רושם, המתפתל בין תאי מוח, נחרט עוד יותר, עד שנוצר ערוץ. הערוץ מעמיק, וכך נוצרת "תעלה". התעלה במוחה מביאה למעשה בעולם הפיזי, והמעשה חוזר ומחזק את התעלה. התעלה המחשבתית במוח, וכך גם הפעולה המעשית בעולם הפיזי, הן הרגלים. אנו חוזרים עליהם וחיים לפיהם. הם מסדרים לנו את העולם ומאפשרים לנו להיות שפויים, בתנאי שההרגלים עצמם הנם שפויים.
אך, לצערנו, ההרגלים אינם תמיד שפויים, אם נגדיר את השפיות בהגדרה קפדנית, כמו: "אדם מתנהג בשפיות, כאשר הוא עושה את מה שטוב לו ואינו עושה את מה שרע לו." (אל נא תחפשו הגדרה זו במילון, כי הרגע המצאתי אותה.) ואז, האין זה הגיוני, שאדם שעושה משהו שמזיק לעצמו, מתנהג באופן בלתי שפוי?
כמובן, כולנו אשמים בכך שאנו מתנהגים התנהגות בלתי שפויה, או לפחות אני עצמי מודה בכך. מן הסתם, קרה לכם לא אחת, שעמדתם מול מאכל עסיסי, המפר את כל תקני התזונה הנכונה, ואמרתם לעצמכם לא לגעת בו, ובו בזמן, התעלה שבמוחכם גרמה לכם להושטת יד ולדחיפת אותו מאכל לפה? מן הסתם, גם נתקלתם במקרה שבו הייתם צריכים לצאת לאימון ספורטיבי, ובאותו רגע, נזכרתם שעוד מעט עומדת להיות תכנית מעניינת בטלוויזיה?
התעלות במוח מגוונות, ונוצרות מנסיבות בחיים שלפעמים אין לנו שליטה עליהן. ישנן תעלות שנוצרו במוחנו אחרי שנאלצנו להתמודד עם טראומה כלשהי. השקפת עולמנו נחרבה ומוסכמות חיינו נהרסו, ואז התחלנו להתייחס אל העולם בצורה שונה. אם כתוצאה מהטראומה, אנו חוזרים שוב ושוב על הביטוי, "החיים קשים", אז נחרטת במוח תעלה כזו. ילד ששומע שקרים מהוריו, או שחוטף כות, מפתח תעלה במוח, האומרת שאי אפשר לסמוך על אנשים ושכדאי להיזהר מלומר דברים שירגיזו אחרים.
תעלות כאלה כרוכות בבעייתיות נוספת. כאשר יש תעלת מים, למשל בוואדי, כאשר יורד גשם, המים החדשים מתנקזים לתוך אותה תעלה. זרימת המים החדשים מעמיקה את התעלה עוד יותר. כמו כן, כאשר קיימת במוח תעלה, כל מה שקורה לאדם, מתנקז לתוך אותה תעלה. זאת אומרת, למשל, שאם אדם חושב שכולם רוצים להזיק לו, כתוצאה מההתנסויות שעבר, שחקקו במוחו תעלה, הוא יתרגם תנועה ידידותית מצד אדם אחר כאיום. החוויה תתנקז לתוך התעלה שלו, ותיתרגם נכון בצורה שגויה. אצל חולי נפש, הדבר בולט ביותר, כאשר, למשל, סכיזופרן בטוח שעוקבים אחריו כי הוא רואה אותו אדם כל יום בתחנת האוטובוס. זהו מקרה קיצוני, אבל כולנו טועים בתפיסת המציאות בצורה קלה או חמורה, בעקבות התעלות שנוצרו במוחנו.
אני משתמש הרבה במושג הזה של תעלות במוח במסגרת המפגשים הטיפוליים אצלי, זאת כדי להמחיש את הדרך בה ניתן לשנות הרגלים. אם אנו מעוניינים לגרום למים ליצור תעלה חדשה, עלינו להסיט את המים לכיוון אחר. בהתחלה, המים יזרמו בכמות קטנה לכיוון החדש, ישחקו קצת מהחול, ואז יחזרו לתעלה הגדולה. אם נמשיך להסיט את המים עוד ועוד, לאט לאט ייווצר חריץ לפני שהם יחזרו לתעלה. עוד פעם ועוד פעם, והמים יתחילו לזרום במקומם החדש וייצרו תעלה חדשה. ככל שנתמיד בהסטת המים לתעלה החדשה, כך התעלה הישנה תלך ותיחלש, החול ישקע בה, ובסופו של דבר, יזרמו המים בחופשיות בתעלה החדשה, והישנה תלך ותיעלם.
כך זה עובד גם במוח. התעלה החדשה היא מחשבה חדשה, דרך אחרת לראות את הדברים. אם נתמיד לתפוס את עצמנו כשאנו שוקעים במחשבות ובהרגלים הלא רצויים, ונסיט את מחשבותינו ומעשינו לתעלות החדשות, נמצא את עצמנו יותר ויותר שפויים ויותר ויותר שמחים בחלקנו.
מוגש באהבה,
דולב
