טרשת העורקים
נכתב על ידי ד"ר Dwight Lundell
כמנתח לב עם 25 שנות ניסיון, שביצע מעל 5,000 ניתוחי לב פתוח, אני מודה בפומבי שטעיתי. לאחר שהופצצנו על ידי ספרות מדעית והשתתפנו ללא הרף בסמינרי לימוד, התעקשנו, קובעי ההחלטות, על כך שמחלת לב נובעת מהעובדה הפשוטה של רמה גבוהה של כולסטרול בדם.
הטיפול המקובל היחיד היה לתת מרשם לתרופות שמורידות את רמת הכולסטרול בדם ולייעץ על תזונה שמגבילה ביותר את צריכת השומנים. סטיות מהמלצות אלה נחשבו לכפירה, ויכלו להוביל לתביעה בגין רשלנות מקצועית.
זה לא עובד!
המלצות תזונתיות אלו שנקבעו זה מכבר, יצרו מגפות של השמנת יתר ושל סוכרת, שתוצאותיהן מגמדות כל מגפה היסטורית אחרת מבחינת תמותה, סבל אנושי ותוצאות כלכליות.
למרות העובדה ש-25% מהאוכלוסייה נוטלים תרופות סטטין יקרות, ולמרות העובדה שצמצמנו את תכולת השומנים של התזונה שלנו, אמריקאים רבים יותר ימותו השנה ממחלת לב, יותר מאשר כל זמן אחר קודם.
דלקת בדופן העורק היא הגורם האמתי למחלת לב. בלא דלקת, אין כל דרך שבה יוכל הכולסטרול להצטבר בדופן של כלי הדם ולגרום למחלת לב ולשבצים.
דלקת היא אינה דבר מסובך - בפשטות, היא ההגנה הטבעית של גופנו מפני פולש זר, כדוגמת חיידק, רעלן או וירוס. דבר זה נעשה היטב. אולם, אם אנו חושפים את גופנו בצורה מתמשכת לפגיעה מצד רעלנים או מצד מזונות שגוף האדם לא נועד לעבד, מתרחש מצב מזיק שנקרא דלקת כרונית.
התזונה המומלצת המקובלת, שהנה דלה בשומנים רוויים ועשירה בשומנים רב-בלתי-רוויים ובפחמימות, יוצרת דלקת כרונית, המובילה למחלת לב, לשבץ, לסוכרת ולהשמנת יתר.
מי הם האשמים הגדולים ביותר בדלקת כרונית? די בפשטות, אלו הם העומס של פחמימות פשוטות (סוכר, קמח לבן וכל המוצרים העשויים מהם) והצריכה המופרזת של שומנים צמחיים בעלי רמות גבוהות של אומגה-6 כדוגמת סויה, תירס וחמנית, שמצויים במזונות מעובדים רבים. מזונות כאלו שכיחים ביותר בדיאטה האמריקאית כבר 60 שנה. מזונות אלו הרעילו לאט לאט את כולם.
עלה בחלקי להסתכל על אלפים על גבי אלפים של עורקים. עורק חולה נראה כאילו מישהו לקח מברשת ושפשף אותה שוב ושוב על הדופן שלו. מספר פעמים ביום, המזונות שאנו אוכלים, יוצרים פגיעות קטנות, מה שגורם לגוף להגיב עם דלקת באופן מתמשך.
דמיינו שאתם שופכים סירופ על המקלדת שלהם, וכך תוכלו לקבל תמונה ויזואלית של מה שקורה בגופכם. מולקולות סוכר עודפות מתחברות למגוון של חלבונים, שבתורם, פוגעים בדופן כלי הדם. פגיעה חוזרת זו בדופן כלי הדם גורמת לדלקת. כאשר אנו מעלים את רמת הסוכר שלנו בדם מספר פעמים ביום, זה בדיוק כמו לשפשף בנייר זכוכית את כלי הדם העדינים שלנו. הייתי עד לכך אצל מעל 5,000 מטופלים, בניתוחים שהתפרשו על פני 25 שנה.
מזון כדוגמה עוגה מתוקה אינה מכילה רק סוכרים, אלא היא גם אפויה באחד מבין שומני האומגה-6 כמו סויה. צ'יפס ומזונות מטוגנים ספוגים בשמן סויה; מזונות מעובדים מיוצרים עם שומני אומגה-6 לצורך שמירה על חיי מדף ארוכים. בעוד ששומני אומגה-6 הנם חיוניים, יש צורך לשמור על האיזון המתאים בינם ובין שומני אומגה-3.
אם איזון זה משתבש באמצעות צריכה מופרזת של אומגה-6, ממברנת התא יוצרת כימיקלים הקרויים בשם ציטוקונים, שגורמים באופן ישיר לדלקות.
התזונה האמריקאית המקובלת כיום, יצרה חוסר איזון קיצוני של שני סוגי שומנים אלו. היחס של חוסר האיזון נע בין 15:1 ל-30:1, לטובת שומני אומגה-6. מזה מיוצרת כמות עצומה של ציטוקונים שגורמים לדלקת. יחס של 3:1 יהיה אופטימלי ובריא.
התהליך שהחל עם עוגה, הופך למעגל קסמים במשך הזמן - מעגל שיוצר מחלת לב, לחץ דם גבוה, סוכרת, ולבסוף - מחלת אלצהיימר, בעת שהתהליך הדלקתי ממשיך ללא הפוגה.
ישנה תשובה אחת בלבד להרגעת הדלקת, והיא: החזרה למזונות שהנם קרובים יותר למצבם הטבעי. בחרו במזונות מלאים שסבתכם נהגה להגיש.
כף אחת של שמן תירס מכילה 7,280 מ"ג אומגה-6; שמן הסויה מכיל 6,940 מ"ג אומגה-6. במקום זאת, השתמשו בשמן זית או בחמאה. שומנים מן החי מכילים פחות מ-20% שומני אומגה-6, ונוטים הרבה פחות לגרום לדלקת מאשר שומנים צמחיים רב-בלתי-רוויים.
תיאוריית הכולסטרול הובילה להמלצות על תזונה דלה בשומנים, שהובילו לאותם מזונות שגורמים כיום למגפה של דלקות. הרפואה המקובלת עשתה טעות קשה ביותר כאשר היא ייעצה לאנשים להימנע משומן רווי לטובת מזונות שהנם עשירים בשומני אומגה-6.
באמצעות הימנעות ממזונות גורמי דלקת ובאמצעות הוספת חומרים מזינים חיוניים ממזון טרי בלתי מעובד, תהיו מסוגלים להפוך שנים של נזק לעורקים שלכם ולגופכם, שנגרם כתוצאה מצריכת התזונה המערבית הטיפוסית.
תרגום: דולב גילמור
למידע על הטיפול היעיל שלי בעורקים, אתם מוזמנים לפנות אליי.
למאמר נוסף על שיטת הטיפול בטרשת העורקים
