טרשת העורקים – נקודת הראות של התזונה אורתומולקולרית:
תגלית פירושה לראות מה שכולם ראו,
אך לחשוב מה שאף אחד לא חשב.
(אלברט זנט-ג'יורג'י)
הקדמה
לאחר עשר שנות לימוד במוסדות ההשכלה הגבוהה המודרניים ביותר, מסוגל קרדיולוג לזהות ולתאר כל בעיה בלב. הוא יודע להזהיר את מטופליו מפני העישון ואכילת שומנים. הוא יודע לתת תרופות להורדת כולסטרול ולחץ דם, או ל"דילול" הדם, כדי למנוע קרישים מסוכנים. כאשר הטיפול התרופתי נכשל, או לפחות אינו ממש מצליח, הוא יודע איך להכניס מצלמה קטנטונת לתוך עורק כדי לראות בדיוק מה יש שם. אם מתפתחת חסימה בתוך העורק, הוא יודע איך להשחיל לשם בלון ולנפחו כדי להרחיב את המעבר לדם. כדי למנוע סגירה חוזרת של המקום, הוא יודע גם לקבוע שם שרוול כדי לשמור על הפתיחה. אם כל זה נכשל, הוא מסוגל לפתוח את בית החזה והירך של הבן אדם, לקחת חתיכת וריד מהרגל ולחברו ליד הלב במקום העורק הסתום. אם בכל זאת גם דבר זה נכשל, הקרדיולוג מגיע לשיא הטכנולוגיה ומחולל נס נוסף: הוא לוקח לב מפלוני המסכן שנהרג בתאונת דרכים, ושותלו במקום הלב האורגינלי של החולה. ומי אמר שלגוף אין חלקי חילוף?
גורם תמותה מספר אחת בעולם המודרני שלנו הוא דווקא מחלות לב וכלי דם - תחומו של הקרדיולוג. גורם תמותה מספר אחת בעולם המודרני שלנו הוא דווקא מחלות לב וכלי דם - תחומו של הקרדיולוג.להיות קרדיולוג כיום, זה כמו להיות גנן שמטפח צמחים עם דשנים, ריסוסים ומערכת מים ממוחשבת, אך אינו מבין שהצמחים מתים, כי משהו אוכל להם את השורשים. אם הייתי קרדיולוג, הייתי מתוסכל. הייתי מחפש תשובות.
האם כבר מצאנו פתרון?
יש דרך אחרת יעילה, שאינה דורשת השכלה של עשר שנים כדי ליישם אותה, אלא ראש פתוח בלבד. אפילו תזונאי מסוגל להבין אותה. דרך זו נקראת "טיפול פאולינג", על שם הכימאי הגדול בכל הזמנים, לינוס פאולינג, האחראי להבנתנו המודרנית את הקשרים הכימיים, את הקשר בין מבניהם של חלבונים לתפקודיהם ולהבנת עוד הרבה דברים נוספים. לינוס פאולינג הוא שטבע את המונח "אורתומולקולרי", כדי לתאר את השימוש הרפואי בחומרים הנמצאים בגוף באופן טבעי, כמו ויטמינים ומינרלים.
הטיפול בטרשת העורקים של פאולינג מבוסס על ממצאים מדעיים ברורים שנתגלו לפני זמן רב וזכו להתעלמות וזלזול מוחלט מצד רוב רובם של הרופאים, שלא בדקו את הממצאים ואת המסקנות של פאולינג, כי הם "ידעו" שזה לא יכול לעבוד. עמיתיו של גלילאו גם הם "ידעו" שממצאיו של גליליאו אינם אפשריים, ולכן סירבו להסתכל במה שהוא ראה דרך עדשות הטלסקופ. אולי השיטה של פאולינג פשוטה מדי. פשוטה אבל יעילה, עד כדי כך שטיפול זה מסוגל לסגור את רוב מחלקות הקרדיולוגיה ולהפוך חלק מהאמצעים שבהם נעשה שימוש במקצוע זה, למיושנים. כן, עד כדי כך. שכחתי לומר שיישום השיטה מסוגל גם לחסוך מהאנושות הרבה מאוד סבל.
"טרשת עורקים" אינה אבחון אלא תיאור.
בהיסטוריה של הרפואה היו מקרים רבים, שבהם בעקבות גילוי נכון של גורמי מחלות, פותחו טיפולים בטוחים ויעילים בזמן קצר. דוגמאות לכך כוללות את הגילויים שמחסור בוויטמין C גורם לצפדינה, שמחסור בוויטמין B3 גורם לפלגרה, שמחסור בוויטמין D גורם לרככת, שחיידקים גורמים למחלות רבות, שמחסור באינסולין קשור לסוכרת ועוד. אבחון נכון חייב להצביע על הגורם או על הגורמים למחלה, לא רק לתייג קבוצת תסמינים. "טרשת העורקים" היא שם בלבד, הניתן למחלת הלב העיקרית והקטלנית ביותר. אם הקרדיולוגים באמת מבינים בגורמי מחלה זו, הייתי מצפה לראות תוצאות טובות יותר שיתקבלו בעקבות טיפוליהם.
טרשת העורקים1היא התקשות והיצרות של העורקים, בעיקר באזור הלב, אבל גם בעוד כמה מקומות, כמו בעורקים המובילים למוח. דופן העורק מתעבה עקב צבירת שומנים, כולסטרול, חומר סיבי ומינרלים כמו סידן, עד שלאט לאט נחסמת זרימת הדם דרכו. בסופו של דבר, נגרם על ידי כך התקף לב (או שבץ מוחי), לעתים קרובות על ידי הינתקות חלק מהצטברות החומרים (פלאק), שנתקע וחוסם את זרם הדם על ידי יצירת קריש דם. רופאי הלב, הקרדיולוגים, נותנים תיאור מדויק ומפורט להפליא של התופעה הטרשתית, ונלחמים בה באמצעים רבים בכל שלבי התפתחותה, פרט לשלב הראשון.
מהו השלב הראשון של טרשת העורקים, ומהו הגורם האמתי לה?
טרשת העורקים מתחילה בהופעת פס שומני בדופן הפנימית של העורק, במקום שנמצא נזק לדופן. דבר זה ידוע ומוסכם על כולם, אבל מהות הנזק אינה ניכרת אצל כולם. לפי הדעה המקובלת, הנזק לעורק נגרם על ידי רמת כולסטרול גבוהה, עישון, לחץ דם גבוה, או רמת סוכר גבוהה בדם אצל חולי סוכרת. לא כך סבורים פאולינג, המדענים שעל עבודתם הוא ביסס את טיפולו, והמטפלים ההולכים בעקבותיו. גורמים אלו אכן עלולים להחריף את המצב, אבל אין הם הגורמים הראשוניים לו. כדי להבין את שיטתו של פאולינג, התלוו אליי למסע בתוך דופן העורק:
דופן העורק מורכבת משלוש שכבות. מה שמעניין אותנו כרגע, הוא השכבה הפנימית הנקראת אנדותל, או אינטימה. זוהי שכבה דקה של תאים, הבאים במגע ישיר עם זרם הדם. תאים אלה נדבקים בתוך קרום בסיס, העשוי מ"חומר בסיס" (ground substance), שהוא כעין דבק שמחזיק במקומם את תאי האנדותל. ניתן לתאר זאת כמו אבנים חלקות צמודות ששקועות בבטון, אלא שחומר הבסיס אינו קשה כמו בטון, ומרקמו במצב טוב הוא כמו ג'ל סמיך, דבר ידוע כבר משנת 1918 2, שתואר על ידי חוקרים נוספים לאחר מכן.3
חומר הבסיס מכיל הרבה מהחלבון קולגן, שייצורו ותחזוקתו תלויים ישירות באספקה מתמדת של חומצה אסקורבית, הידועה לכולם כוויטמין C. הקולגן מחזק את כל רקמות החיבור בגוף, כמו שברזלים בתוך בטון מחזקים את הבטון. בנוסף לקולגן, יש בחומר הבסיס גם הרבה גליקופרוטאינים, שהם מולקולות גדולות ומסועפות העשויות מפחמימות וחלבונים. ויטמין C משחק תפקיד חשוב גם ביחס לגליקופרוטאינים אלה. בנוכחותו של ויטמין C, מולקולות אלו מתחברות ביניהן על ידי הרבה מאוד קשרי הצלבה. קשרים אלה, יחד עם קולגן בריא, מקנים לשכבה הפנימית של דופן העורק את תכונת המרקם שלו – הג'ל הסמיך – ואת החוזק הדרוש כדי למנוע את חדירתם של חומרים לדם הזורם דרכו.
האם אתם מוכנים לדעת יותר מכל הקרדיולוגים? אז הנה: במצב של חוסר בוויטמין C, הקולגן בחומר הבסיס מתחיל להתפרק, וגם משתחררים קשרי ההצלבה בין הגליקופרוטאינים. כתוצאה מכך, קרום הבסיס מאבד את צמיגותו והופך להיות מימי יותר.
1. אצל כל אדם ישנו מחסור מולד בוויטמין C.
2. במצב של מחסור בוויטמין C, קרום הבסיס הופך להיות נוזלי.
3. רק במצב הזה של נזילות יתר של קרום הבסיס, דופן העורק קולטת שומנים וכולסטרול.
4. זאת אומרת: מחסור בוויטמין C הוא הגורם הראשי לטרשת העורקים!
עכשיו אחד אחד:
1. אצל כל אדם ישנו מחסור מולד בוויטמין C. בני אדם, קופים, חזירי ים ועטלף הודי מסוים אינם מייצרים ויטמין C בגופם. כל אלפי הזנים האחרים של היונקים מייצרים ויטמין C בכמויות גדולות מגלוקוז בתהליך אנזימטי המתרחש בכבד. בהיסטוריה הקדומה שלנו חלה מוטציה בגן האחרון בתהליך האנזימטי, ולכן אנו חייבים לקבל את מנת הוויטמין C שלנו ממזונות. גם מתפריט עשיר מאוד בוויטמין C, אין אנו מקבלים יותר מ-200 מ"ג ליום במקרה הטוב. זאת בהשוואה ליונקים, שמייצרים כ-50 מ"ג לכל קילו בגופם. זאת אומרת, יונק שמשקלו 70 ק"ג כמו משקל של אדם ממוצע, מייצר בגופו כ-3,500 מ"ג ויטמין C ליום! כדי שאנחנו נקבל כמות כזאת בדם שלנו, אנחנו חייבים לקחת תוספת של כ-7,000 מ"ג ויטמין C, כי לא הכול נספג. כתבתי רבות על כך ועל החשיבות הרבה של ויטמין C, במקומות אחרים, לכן לא אאריך כאן. יוצא מזה, שיש מחסור בוויטמין C אצל כל אדם שאינו נוטל ויטמין C בתור תוסף מזון. השאיפה לקבל מהמזון רמה של ויטמין C שתשתווה לייצור של ויטמין זה על ידי יונקים אחרים, אינה מציאותית.
2. במצב של מחסור בוויטמין C, קרום הבסיס הופך נוזלי. דווח על כך בפעם הראשונה בשנת 1926 על ידי וולבאך4.C פריסט (1970) בחן תאי עכבר בתרבית, ומצא שוויטמין מגרה את ייצורו של קרום הבסיס, ושתנאי צפדינה (חוסר ויטמין C) מעכבים את ייצורו5 חוקרים אחרים מצאו שככל שרמת הוויטמין C בדם ירדה, רמת הגליקופרוטאינים בדם עלה, בעקבות פירוקם בקרום הבסיס ושחרור חלקיקים שלהם לדם. מתן ויטמין C שוב הוריד את רמתם בדם6. ממצאים אלו מצביעים על האפשרות להעריך את מצבו של קרום הבסיס, וכמו כן את הסיכון של התפתחות טרשת העורקים, על ידי מדידת הגליקופרוטאינים בדם. העבודות הישנות הללו אושרו בשנת 1991, כאשר פישר ועמיתיו הוכיחו שוויטמין דרוש לייצורם גם של גליקופרוטאינים, ולא רק של קולגן, על ידי פיברובלאסטים[7
בקיצור, אדם לא חייב להיות חולה בצפדינה קלסית כדי שרמת הוויטמין C הנמוכה יחסית שלו תגרום לערעור היסודות של הדופן הפנימית של עורקיו, וכמו כן של כל שכבות הדופן, ושל כל רקמות החיבור בגוף. אדם שאינו צורך בכלל מזונות עם ויטמין C במשך כשלושה חודשים, ימות מוות נוראי ממחלת הצפדינה, שהיא למעשה פירוק הגוף בעקבות פירוק הקולגן. כאן אנו לומדים שגם מחסור פחות חריף בוויטמין זה יגרום לחולשה בקולגן. אחת התופעות הרבות הנובעות מזה היא טרשת העורקים. האם טרשת העורקים היא סוג של צפדינה? לפי דעתם של לינוס פאולינג ועמיתיו, כנראה שכן.
3. רק במצב הזה של נזילות יתר של קרום הבסיס, דופן העורק קולטת שומנים וכולסטרול. בקרב בעלי חיים המייצרים לעצמם ויטמין C, האינטימה נשארת שלמה, ומוחזקת היטב בחומר הבסיס. דרך מיקרוסקופ אלקטרוני, גילה החוקר גור (1965) שנפתחים רווחים בין תאי האנדותל בעורקים הכליליים של חזירי ים (שכמונו, אינם מייצרים ויטמין C בגופם), מצב שמאפשר חדירה של חומרים מהדם8. מצב זה לא קיים כאשר חזירי ים ניזונים בוויטמין C.
בין השנים 1953-1957, ביצע ג'ורג' וויליס (Willis) סדרת מחקרים חשובה ביותר. נסכם אותם אחד אחד:
א. וויליס חילק חזירי ים לשמונה קבוצות ונתן להם תפריטים עם קומבינציות עם ובלי ויטמין C ועם או בלי תוספת כולסטרול. בתוך 15 יום ללא ויטמין C, הופיעו הסימנים הראשונים של טרשת העורקים. מתן ויטמין C דרך הפה מנע את זה. וויליס כתב על כך: "צפדינה היא מחלה של מחסור בחומצה אסקורבית שגורם להפרעה בחומר הבסיס... הראיתי שצפדינה היא יעילה ביצירת פגמים בעורקים של חזירי ים, שהנם זהים במהותם לטרשת העורקים בבני אדם... כל גורם שמפריע לחילוף החומרים של חומצה אסקורבית, בין סיסטמית ובין מקומית, גורם נזק לחומר הבסיס המלווה בהשקעת שומנים."9
ב. וויליס פיתח טכניקה המשתמשת בקרינת רנטגן וצבע מיוחד כדי לראות בתוך העורקים של בני אדם חיים ולצפות בהתקדמות או בנסיגה של פלאק טרשתי. בקרב עשרה גברים שקיבלו 1,500 מ"ג של ויטמין C ביום, נצפתה נסיגה של הטרשת, והרחבת הקוטר של העורקים נצפתה אצל שישה מהם10 בקרב קבוצת הביקורת של שישה גברים, לא נצפה כל שיפור. כיום אנו יודעים שהמינון של 1,500 מ"ג הוא קטן יחסית, ומסתבר שבמינון גדול יותר, כמו שהציע פאולינג, היינו יכולים להיות עדים לתוצאות טובות יותר.
ג. במחקר אחר, בדק וויליס את רמות החומצה האסקורבית באב העורקים של אנשים שמתו מוות פתאומי בתאונות דרכים וכדומה, בהשוואה לרמות החומר באב העורקים אצל אנשים שמתו בצורה אטית יותר בבתי חולים לאחר מחלות שונות, וסיכם: "הרקה מקומית של חומצה אסקורבית נמצאה לעתים קרובות במקטעים של עורקים החשופים ללחץ מכני, ובהם הופיעה טרשת. מקטעים סמוכים שחשופים לפחות לחץ, מכילים רמות גבוהות יותר של חומצה אסקורבית, והופעתה של טרשת נדירה... כולסטרול נכנס לרקמות במהירות פי כמה ברקמות שיש בהן מחסור בחומצה אסקורבית."11
ד. במחקר האחרון, גרם וויליס לטרשת העורקים אצל חזירי ים באמצעות תפריט דל ויטמין C. אז, כעבור תקופות שונות של זמן, הוא נתן להם ויטמין C. בהתחלה, כאשר הטרשת הייתה בשלבים הראשונים של התפתחותה, היא נסוגה במהירות ונעלמה. אצל החיות שקיבלו ויטמין C רק לאחר התפתחות מתקדמת יותר של הטרשת, הנסיגה הייתה אטית יותר.12
המחקרים שהצגתי בפניכם הם ישנים. מאז, אומתו הממצאים בצורות שונות, כולל מחקרים על עכברים שנוצרה אצלם מוטציה בגן C האחראי על ייצור ויטמין13. עכברים רגילים מייצרים את הוויטמין ואינם מפתחים טרשת עורקים, כמו שאר היונקים, אבל אצל העכברים שקיימת אצלם מוטציה זו, מתפתחת גם טרשת עורקים. ד"ר מתיאס ראת עבד עם פאולינג, ויחד הם חזרו וביצעו חלק מעבודתו של וויליס ואימתו את ממצאיו. הרבה מאוד חומר נכתב בנושא זה, והצגתי לפניכם רק קורטוב ממנו. בכל אופן, אני מקווה שאתם כבר מסכימים אתי בנוגע למשפט הרביעי שכתבתי למעלה:
4. זאת אומרת, מחסור בוויטמין C הוא הגורם הראשי לטרשת העורקים!
בטוחני שנותרתם עם שאלות כמו: "אם כן, למה לא ידעתי על זה קודם, ולמה לא חוקרים את הדבר הזה מכל הזוויות, ולמה לא מיישמים את זה?"
ואני אומר: "תשאלו את הקרדיולוגים!"
ד"ר דולב גילמור PhD, נטורופת
---------------------------------------------------------------------
נאספו עדויות רבות מאנשים שטופלו בתרפיית פאולינג. חלק מהן נמצאות כאן.
למידע נוסף ולהדרכה ביישום שיטתו של פאולינג, ולייעוץ מקיף בנושא מחלות לב, אתם מוזמנים ליצור עמי קשר.
בספר רפואה כמוסה: הכוח האמיתי של ויטמין C, תרגמתי בפרק מספרו של עמיתו של פאולינג, ד"ר מתיאס ראת, בכותרת, "מדוע בעלי חיים אינם לוקים בהתקפי לב?"
אם ברצונכם להתעמק בנושא של מאמר זה, תוכלו לעיין בשני הספרים המצוינים, מהם שאבתי את רוב הרעיונות במאמר זה, שבהם נמצאים המקורות שציינתי. ספרים אלו מצטטים מאות מקורות נוספים בנוגע לקשר בין ויטמין C ובין בריאות הלב:
--Fonorow, Owen. Practicing Medicine Without a License: The Story of the Linus Pauling Therapy for Heart Disease, 2008. The author established the Vitamin C Foundation: http://www.vitamincfoundation.org/
--Levy, Thomas MD, Stop America's #1 Killer: Reversible Vitamin Deficiency Found to be Origin of ALL Coronary Heart Disease. 2006.
1 Atherosclerosis פירושו:: Athero = עיסה או דבק, Sclerosis = התקשות
2. Clark and Clark 1918 The Anatomical Record 15:151.
3. Bensley, S. (1934) On the presence, properties and distribution of the intercellular ground substance of loose connective tissue. The Anatomical Record 60:93-109. Also McMasters and Parsons (1939) Physiological conditions existing in connective tissue. Journal of Experimental Medicine 69:265-282.
4. Wolbach, S and P. Howe (1926), Intercellular substances in experimental scorbutus.Archives of Pathology and Laboratory Medicine 1:1-24.
5. Priest, R. (1970), Formation of epithelial basement mambrane is restricted by scurvy in vitro and is stimulated by vitamin C. Nature 225:744-5.
6. Pirani and Catchpole (1951) Serum glycoproteins in experimental scurvy. A.M.A. Archives of Pathology 51:597-601.
7. Fisher, E., et al. (1991), Interaction of ascorbic acid and glucose on production of collagen and proteoglycan by fibroblasts. Diabetes 40(3):371-376.
8. Gore, I, Y. Tanaka, (1965), Endothelial changes produced by ascorbic acid deficiency in guinea pigs. Archives of Patholoty 80(4):371-376.
9. Willis, G., An Experimental Study of the Intimal Ground Substance in Atherosclerosis, Canadian Journal of Medicine, July 1953, Vol 69, pp 17-22.
10. Willis, G., A.W. Light, W.Sl Cow, Serial Arteriography in Atherosclerosis, Canadian Journal of Medicine, Dec. 1954, Vol. 71, pp 562-568.
11. Willis, G., Ascorbic Acid Content of Human Arterial Tissue, Canadian Journal of Medicine, Apr. 1955, Vol. 72, pp 500-503.
12. Willis, G., The Reversibility of Atherosclerosis, Canadian Journal of Medicine, July. 1957, Vol. 77, pp 106-109.
13. הגן אחראי על ייצור האנזים החלבוני, גולנולקטון אוקסידאז, שמזרז את השלב האחרון של ייצור חומצה אסקורבית מגלוקוז בכבד של יונקים.
