הבעיה המרכזית בטיפול בסרטן היא, שתאים סרטניים ותאים בריאים דומים יותר זה לזה מאשר שונים. אם הם היו שונים יותר, היינו מצליחים לגלות בקלות רבה יותר טיפולים שישמידו את התאים הסרטניים מבלי לפגוע בתאים הבריאים. החיידקים החד-תאיים, למשל, שונים ביותר מתא רגיל אצל בני האדם, ולכן פותחו תכשירי אנטיביוטיקה שמשמידים את החיידקים, בזמן שהפגיעה בתאים בריאים אינה משמעותית.
רבות מבין התרופות הכימותרפיות מנסות לנצל את העובדה שתאי הסרטן מתחלקים בצורה מהירה יותר מרוב תאי גופנו, ופוגעות במנגנונים שונים של ההתחלקות התאית. התקווה היא שהתרופות יהרגו את הגידול בלי להרוג את המטופל, אבל היות שסוגים שונים של תאים בריאים מתחלקים גם כן מהר, יש לתרופות אלו תופעות לוואי חמורות, והן עלולות אפילו לגרום למוות.
מאמר זה והבאים אחריו יעסקו בהבדלים אחרים הקיימים בין תאים סרטניים לתאים בריאים, הבדלים שהרפואה הטבעית יכולה לנצל אותם לטובת המטופל, וביניהם:
- חילוף החומרים של סוכר (גלוקוז)
- צריכה גבוהה של סוכר (גלוקוז) בתאים סרטניים
- הגנה לקויה מפני חמצון, הקיימת בתאים סרטניים
- הנוכחות המוגברת של ברזל חופשי בתאים סרטניים
- נוכחות מוגברת של האנזים היאלאורונידאז בתאים סרטניים
חילוף החומרים של גלוקוז וצריכה גבוהה של סוכר
"מטבע האנרגיה" בתאים חיים מכל סוג שהוא, הוא המולקולה, ATP. ייצורו מתרחש במיטוכונדריה, אברוני תא הדומים לתחנות כוח. ה-ATP נוצר מסוכר, מחלבונים ומשומנים במסגרת שלושה תהליכים עיקריים: 1) גליקוליזה, 2) מעגל קרבס ו-3) שרשרת האלקטרונים. הבנת נושא המאמר אינה דורשת הסבר מעמיק, ובמקרה זה, מספיק לדעת כמה דברים:
- גליקוליזה אינה זקוקה לחמצן (תהליך אנארובי) כדי להפוך סוכר לאנרגיה (ATP), ולעומתה, מעגל קרבס ממיר סוכר לאנרגיה באמצעות חמצן (תהליך ארובי).
- גליקוליזה מייצרת שתי מולקולות של ATP ממולקולה אחת של גלוקוז. מעגל קרבס ושרשרת האלקטרונים עובדים ביחד ויעילים הרבה יותר, ומייצרים 36 מולקולות ATP ממולקולה של גלוקוז.
- תאים סרטניים מייצרים אנרגיה בעיקר באמצעות הגליקוליזה, בעוד שתאים רגילים מייצרים את רוב אנרגיית החיים שלהם באמצעות מעגל קרבס ושרשרת האלקטרונים.
מה אנו לומדים מזה? פשוט: עקב ההבדל הקיים ביעילות של הפקת אנרגיה מסוכר, הצורך של תאים סרטניים בסוכר הוא גדול מאוד, וזה מקור הביטוי, "סרטן אוהב סוכר".
לכל תא ישנם קולטנים לסוכר, הדרושים כדי "לתפוס" סוכר ולהכניסו לתא, אך בקרום של תאים סרטניים ישנה כמות כפולה ומכופלת של קולטני סוכר בהשוואה לתאים רגילים. עובדה זו ידועה לאונקולוגים, המנצלים את הקליטה המוגברת של הסוכר כדי "לראות" גידול סרטני באמצעות הדמיית PET, בה מזריקים גלוקוז רדיואקטיבי לזרם הדם ורואים לאן הוא נקלט.
כך, מתעוררת לה השאלה: איך ננצל עובדות אלו לצורך הטיפול בסרטן?
התשובה הראשונית, הפשוטה ביותר והמובנת מאליה היא:
על חולה סרטן להפסיק לצרוך סוכר!
הערה: לפי הכללים של הרפואה הטבעית, בדרך כלל מה שמטפל במחלה, עשוי גם למנוע אותה. המבין יבין. לפעמים אני חושב ש-90% מלהיות נטורופת זה להזכיר לאנשים לא לצרוך סוכר.
אתם מוזמנים לקרוא מאמרים נוספים על סרטן.
ד"ר דולב גילמור, PhD נטורופת
