מחקר: ויטמין E במינון גבוה עלול להזיק: כמה פשוט הוא לזייף
בשנת 2005, ניתחו מילר ועמיתיו תוצאות של 19 מחקרים שעסקו בקשר שבין ויטמין E לתוחלת חיים. החוקרים סיכמו: "מינונים גבוהים של ויטמין E (400 יב"ל או יותר) עלולים להגביר תמותה, ומוטב להימנע מנטילתם."
מחקר זה התפרסם בתקשורת העולמית, ומן הסתם, גרם לכך שרבים נמנעו מליטול ויטמין E. האם הימנעות זו מוצדקת? בואו נבדוק מעט את המחקר הזה. לא צריך אפילו להתעמק בו, כדי למצוא דברים תמוהים בדברי המחברים.
בתקציר עצמו, לפני הסיכום מופיע סעיף "מגבלות", בו כתוב: "לעתים קרובות, המחקרים של מינונים גבוהים [בסה"כ היו רק 11 כאלה] היו קטנים, ובוצעו על אנשים החולים במחלות כרוניות..." עכשיו, איני יכול להתאפק מלהעלות שאלה פשוטה אחת: אם במחקרים על מינונים גבוהים השתתפו אנשים חולים בצורה קשה יותר מכפי שהיו החולים שהשתתפו במחקרים על מינונים נמוכים, מנין לחוקרים שהתמותה בכלל קשורה לוויטמין שנטלו??? הרי זה לא פלא שאנשים חולים יותר ימותו מהר יותר מאנשים חולים פחות. "דאא!", כמו שהילדים שלי אומרים.
באמת זה מספיק כדי לשלול לחלוטין את הסיכום של החוקרים, אבל בכל זאת נמשיך:
א. היו בין המחקרים על מינונים גבוהים גם מחקרים שהראו שהוויטמין הועיל לאלו שנטלו אותו. רק כאשר אוספים את כל המשתתפים ביחד, ניתן להסיק את מה שהסיקו.
ב. מחקרים נוספים מהעבר, שהסיקו שיש תועלת בוויטמין E, לא נכללו באנליזה זו. הרי ישנם מחקרים רבים, בנוסף לממצאים קליניים של שלושה דורות.
ג. אם החוקרים היו מגדירים "מינון גבוה" של ויטמין E כ-330 יב"ל ומעלה, הניתוח היה מכליל במינונים גבוהים גם מחקר נוסף (מחקר GISSI מאיטליה), בו נמצאו תועלת רבה והורדת שיעור התמותה במחלות לב בקרב הנוטלים. מחקר זה נכלל בין המחקרים על המינונים הנמוכים. לו המינון של 330 יב"ל, שהנו קטן אך במעט מ- 400 יב"ל, היה נכלל ב"מינונים גבוהים", הסטטיסטיקה הייתה משתנה בהרבה. האם ייתכן שהחוקרים בחרו במינון של 400 יב"ל דווקא כדי להטות את הממצאים לכיוון הרצוי להם?
הסיכום של החוקרים, שראוי להימנע מנטילה של 400 יב"ל ומעלה ויטמין E, הוא לא מוצדק. קטונתי מלהכריע האם הטעות הזאת הייתה מכוונת או האם זה סתם פועל יוצא מדעות קדומות.
למרות החשיבות הרבה של המתודה המדעית, זהו עוד שיעור בהתייחסות הכללית למחקרים, שלמדתי מתוך עיון מתמיד בנושא: מוטב להתייחס לדיווחי מחקרים בהתאם לדברי האמרה: "כבדהו וחשדהו".
ד"ר דולב גילמור PhD, נטורופת
