לאחרונה, קיבלתי אימייל מרופאה צעירה המתעניינת ברפואה טבעית, בצירוף מחקר משנת 2002, המסיק שלאור התוצאות הבלתי מבטיחות בכמה מחקרים גדולים, קשה להצדיק מתן ויטמין E ונוגדי חמצון אחרים לאנשים הנתונים בסיכון גבוה ללקות באירועים קרדיו-וסקולריים (של הלב וכלי הדם).
באותו יום ממש, הגיע לידי ספר שנכתב על ידי רופא לב (קרדיולוג), המסכם את מתן ויטמין E ל-30,000 מטופלים במשך כמה עשורים של עבודה שלו. ד"ר וילבר שות (Wilbur Shute) מרחיב ומתאר עשרות רבות של מקרים, בהם לא נותר כל ספק לכל בר דעת, שמתן ויטמין E הועיל לפציינטים שלו - הועיל מאוד אפילו. הוא לא היה לבד:
כותב שות:
עד 1961, פורסמו 391 מאמרים התומכים בשימוש באלפא טוקופרול [ויטמין E] במחלות קרדיו-וסקולריות וכלייתיות. בכתיבתם השתתפו 668 קליניקאים וחוקרים מ-35 מדינות. מאז [ספרו של שות יצא לאור בשנת 1969], נפח הספרות בנושא יותר מהוכפל, ודבר זה מאמת את מה שאמרתי, שהשימוש באלפא טוקופרול מבוסס באופן יסודי ומעמיק. לא נותר שום דבר, מלבד זה שהרופאים יתחילו להשתמש בו בכל מקרה שבו יש אינדיקציה לעשות כן.
אפשר לנהל מלחמת מחקרים, כי ישנם מחקרים רבים התומכים בשימוש בוויטמין E, ולעומת זאת, ישנם כאלה שאינם תומכים בשימוש בו. קצת קשה להסביר למה זה ככה, והאמת היא שלא כל כך אכפת לי. אני מאמין לרופאים בשטח, יותר מאשר לסטטיסטיקאים. בכל אופן, דבר אחד בולט: כמעט בכל המחקרים השליליים, השתמשו החוקרים בצורת ויטמין E סינתטית, זאת אומרת, בצורה מולקולרית שהיא לא בדיוק זהה לזו של אלפא טוקופרול טבעי. ידוע שצורה זו הנה פחות אפקטיבית מאשר הצורה הטבעית. יש אומרים שהאפקטיביות שלה עומדת על שני שלישים מזו של הטבעית, ויש אומרים שהיא רק שליש ממנה. אבל ייתכן גם שצורה מלאכותית זו של הוויטמין אף חוסמת את הפעילות של הצורה הטבעית והחיונית שלו, ובכך גורמת רק נזק. האם מישהו יכול להסביר לי למה בכלל בוחרים החוקרים להשתמש בצורה לא טבעית, כאשר הצורה הטבעית מצויה וממש לא יקרה? כדי לחסוך כמה מאות דולרים במחקר, שבין כה, עולה מאות אלפים?
חשוב להדגיש, שגם אם קיימת אי ודאות כלפי יעילות של ויטמין E, הרי ששיקול של רווח מול הפסד מחייב את השימוש בו במקרים רבים. החומר בטוח מאוד, וכמעט ואין סכנה בניסיון לתתו לפציינט העומד בפני סכנת אירוע קרדיו-וסקולרי (מלבד שהוא לא נוטל תרופה לדילול דם, שזהו סיפור ליום אחר).
אחרי שד"ר שות כתב על מקרים רבים בהם הוא עזר פלאית לחולים באמצעות ויטמין E, הוא כתב דבר שאני חושב מתאים למצב הקיים ביחס לוויטמינים נוספים, גם כיום:
באותה תקופה, כל העיתונים בקנדה פרסמו מאמרים בעד ונגד השימוש בוויטמין E כטיפול במחלות לב וכלי דם. הקבוצה שלנו כתבה מאמרים בעד, אבל המאמרים נתקלו בגינוי מידי מצד מומחים, שאף אחד מהם לא ידע מהו ויטמין E או השתמש בו, או אף ראה פציינט שטופל באמצעותו.
אז שוב, למי אני אמור להאמין?
