לשחרר את הוויטמינים - תקציר הספר

תקציר "לשחרר את הוויטמינים!"

מאז שהתגלו הוויטמינים בעשורים הראשונים של המאה העשרים, עסקו מאות אלפי מחקרים בסגולות הריפוי שלהם. המינונים הזעירים שלהם, שהוכחו בתחילה ככאלה שמונעים מחלות חסר ספציפיות, בתוספת מקדמי ביטחון קטנים, צוינו כקצובה היומית המומלצת (RDA – Recommended Daily Allowance).

מאז שנות ה-40 המאוחרות, טיפלו רופאים בהצלחה רבה במגוון רחב של מחלות, באמצעות מתן ויטמינים במינונים גדולים הרבה יותר. הרפואה האורתומולקולרית התפתחה סביב השימוש בוויטמינים ובחומרים אחרים שנמצאים באופן טבעי בגוף האדם, לשם מניעת מחלות והטיפול בהן. על אף התוצאות המרשימות שנתקבלו, עבודה זו נתקלה ביחס של התעלמות מצד הרפואה הקונבנציונלית, וכתוצאה מכך, גם מצד הציבור הרחב, עקב חוסר ההבנה בנוגע לבטיחותם וליעילותם של חומרים אלה.

שלושת המכשולים העומדים בפני הבנה נכונה של השימוש בוויטמינים, הם: הקצובה היומית המומלצת, גבול הצריכה המרבית (ULs – Upper Limits) והדרישה ל"הוכחה" באמצעות ניסויים מבוקרים אקראיים (RCTs – Randomized Controlled Trials), בסטנדרטים של רפואה מבוססת ראיות (EBM – Evidence-Based Medicine), בדומה לאלה המשמשים בניסויים של תרופות פרמצבטיות.

1. הקצובות היומיות המומלצות, שהוכנו עבור מדיניות בריאות הציבור בלבד, הנן
     מינימליות. מעבר לכך, השימוש בהן הורחב שלא כהלכה, עד שהן קיבלו בטעות מעמד
     של מינונים אופטימליים, או אפילו מֵרביים.

2. גבולות הצריכה המֵרבית (UL), המוגדרים כרמות שלא יגרמו להשפעות בלתי רצויות כלשהן, הנם זהירים מדי, ומרתיעים אנשים מנטילת מינונים משמעותיים.  

3. ניסויים מבוקרים אקראיים הנם פחות מתאימים או נדרשים לצורך בחינת ויטמינים, כפי
     שהם נדרשים לבחינת תרופות. הדרישה לניסויים שיניבו את "ההוכחה הטובה ביותר"
     (best evidence), מונעת את הרווח הפוטנציאלי מיתרונותיהם הברורים של הוויטמינים,
     וגורמת נזק עצום לבריאות הציבור.

מטרת ספר זה היא לעדכן את הבנתנו בנוגע לוויטמינים, ולשחרר אותם ממגבלות הקצובה היומית המומלצת, מגבול הצריכה המרבית ומהדרישה ל"הוכחות" בסגנון של רפואה מבוססת ראיות. בריאות האדם תשתפר כשהציבור יאמץ פרדיגמה חדשה בנושא זה.

לסיום, מוצע מודל טיפולי, המבוסס על הרפואה האורתומולקולרית, שניתן ליישום בטיפול בכל המחלות.