שזוהי גם אחד הרעיונות המוזנחים ביותר ברפואה. ברצוני להדגיש שגם ברפואה הטבעית, המושגים המיוצגים על ידי המונח, 'אורתומולקולרי', הנם מוזנחים. משום מה, טיפול בצמחי מרפא, טיפול תזונתי שאינו כולל תוספים, טיפולים אנרגטיים שונים כמו הרייקי או שיטות מהמזרח הרחוק, מושכים בטבעם את הציבור, יותר מנטילת תוספי תזונה כמו ויטמינים ומינרלים. אין לי שום דבר נגד כל אחת מהשיטות הנ"ל, וכבודן במקומו מונח. למרות זאת, לא נראה לי שיש בקרב שיטות אלה שיטה המציעה את כוח הריפוי המגולם ברפואה האורתומולקולרית, המבוססת על ידע עמוק בתהליכי הביוכימיה והפיזיולוגיה, המוכחת במחקרים ובניסיון קליני של כשמונים שנה, והנתמכת על ידי חלק מגדולי הרפואה, המדע והמחקר של כל הזמנים.
ובכן, מהי הרפואה האורתומולקולרית? כדי להסביר זאת, אביא קטעים מספרי, "רפואה כמוסה: הכוח האמיתי של ויטמין C", ספר הכולל בתוכו הקדמה לרפואה אורתומולקולרית. (היות שאני הוא מחבר הספר, אני בטוח שהמחבר לא יתנגד לשינויים הקלים שעשיתי כדי להתאים את הציטוט לדף הזה):
הגדרת המונח "רפואה (או פסיכיאטריה) אורתומולקולרית"
בשנת 1968, ד"ר לינוס פאולינג [שזכה בשני פרסי נובל והיה אחד המדענים הגדולים של כל הזמנים. יש שכינו אותו 'האיינשטיין של הכימיה')] דיבר על "רפואה אורתומולקולרית", מונח שהוא הטביע כדי לתאר את עבודתו של ד"ר אברם הופר עם ויטמין B3, ויטמין C ורכיבים אחרים, כחלק מטיפולו במחלת הסכיזופרניה. בכתבתו, שהתפרסמה בשנת 1968 בכתב העת Science"", תחת הכותרת "פסיכיאטריה אורתומולקולרית", כתב פאולינג:
ריפוי אורתומולקולרי, שהוא האספקה של מולקולות חשובות בריכוזים האופטימליים למוח האדם, יכול להיות הטיפול המועדף לחולי נפש.
במקום אחר, הגדיר פאולינג את המושג 'אורתומולקולרי' באופן הבא:
השגת בריאות נפשית ומנטלית ושמירתה, על ידי שינוי בריכוזם של חומרים המצויים בגוף האדם באופן טבעי, כדוגמת הוויטמינים.
רופא אחר שעסק בנושא, ד"ר ברנרד רימלנד, שחיבר את הספר, "Infantile Autism", הרחיב את משמעותו של המונח 'רפואה אורתומולקולרית', והשווה את גישת הרפואה האורתומולקולרית לזו של הרפואה ה'טוקסימולקולרית', כהגדרתו:
'אורתו' - משמעותו 'ישר' או 'תקין', ו'מולקולרי' מתייחס לכימיה של הגוף. המונח 'אורתומולקולרי' מתייחס, אפוא, לתיקונים בכימיית הגוף. לעומת זאת, כדי להשוות את פילוסופיית הרפואה הקונבנציונלית לזו של הרפואה האורתומולקולרית, המצאתי את המילה 'טוקסימולקולרי', שמשמעותה היא הטיפול המצוי במחלות (או לפחות בתסמיני מחלות,) בעזרת השימוש בכימיקלים רעלניים (טוקסיים). בעיניי, זו גישה לא הגיונית; טיפול כזה הוא מסוכן, יקר ולא אפקטיבי במיוחד, אולם רווחי. רוב הוויטמינים הנם בטיחותיים ביותר, לעומת רוב התרופות הנפוצות, שהנן לעתים קרובות למדי קטלניות, כאשר הן ניטלות במינונים גבוהים. נדמה לי, שמהות הרפואה הקונבנציונלית היא נתינת סמים קטלניים במנות תת-קטלניות. הפסיכיאטריה [או הרפואה] האורתומולקולרית, לא זו בלבד שהיא בטיחותית יותר, אלא היא גם הגיונית הרבה יותר. הדגש על שימוש בחומרים הנמצאים בגופו של האדם באופן טבעי, הוא הגיוני ביותר.
כך, הגישה של הרפואה האורתומולקולרית מכירה בעובדה, שרוב המחלות האקוטיות והכרוניות, מקורן בבעיה מטבולית, שניתנת לשיפו או לתיקון אצל רוב הפציינטים באמצעות תזונה נכונה, הכוללת שימוש במינונים גבוהים של תוספי ויטמינים ומינרלים. בניגוד בולט לכך, התרופות הן חומרים מלאכותיים, אשר אינם טבעיים בגוף האדם. אין לגוף מנגנונים לפירוקם ולהפרשתם. הם מכונים בשם 'xenobiotics' – כלומר, מולקולות זרות.
בנוסף, שלא כמו הרפואה הקונבנציונלית, מכירה בעיקרון של אינדיבידואליות, ועקב כך ממליצה על תכנית תזונתית מותאמת אישית לכל אדם כיחיד. אין שני פציינטים זהים; וכך גם אין שתי תכניות טיפול זהות. הרפואה האורתומולקולרית דורשת יישום של שני העקרונות הללו – אינדיבידואליות ושימוש במינונים אופטימליים (גבוהים לפי הצורך) של ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו וחומצות שומן חיוניות.
.כאשר אדם נוטל תרופת פטנט, לעתים קרובות מדי, הוא מזיק במקום אחד, בזמן שהוא מתקן במקום אחר. בעת נטילת חומר אורתומולקולרי, בזמן שכוונתו היא לתקן במקום אחד, הוא גם מתקן במקום אחר כלאחר יד.
המשך לקרוא על הגישה הטיפולית של ד"ר דולב.
