לפעמים תהליך הריפוי בעצמות נעצר מסיבה לא ברורה, וגורם לכאב מקומי שעלול להימשך במשך שנים ועשרות שנים. גם כאן, אנרגיית הריפוי אינה מספקת. ישנן מחלות רבות המאופיינות בכאבים – דלקת פרקים ושחיקת סחוס, פיברומיאלגיה, דלדול עצם וכל מיני כאבים מוגדרים או בלתי מוגדרים אחרים. האם ניתן לטפל בכאב באמצעות הגברת זרימת האנרגיה בגוף בכלל, ובמקומות הממוקדים של הכאב, בפרט, ואם כן, איך, ובאילו סוגים של אנרגיה?
בוודאי ישנן תשובות מגוונות לשאלות אלו. התחום של רפואה אנרגטית כולל את השימוש בכלים שונים, בטכנולוגיות שונות ובסוגים רבים של אנרגיה (חום, אור, קול, אינפרה-אדום, מגנטים...), ואפילו באנרגיה היוצאת מהידיים של המטפלים. ביסודו של דבר, כל היקום עשוי מאנרגיה. אפילו החומר הקשה ביותר עשוי ביסודו מאנרגיה, ונדמה לי שזהו סוד המשוואה המפורסמת של איינשטיין, E=MC2.
עכשיו נעסוק בשיטה אחת של העברת אנרגיית: שדות מגנטיים פועמים (PEMF). אשתדל למצוא את הקו המחבר בין הפשטות לבין הסבר מדעי מדויק לנושא.
ידוע כבר כמעט מאתיים שנה, שכאשר חשמל זורם בחוט או בכל חומר מוליך אחר, נוצר מסביבו שדה מגנטי. שדה זה, בתורו, יוצר זרם בכל חומר מוליך אחר שבא אתו במגע, וזה כולל זרם ברקמות הגוף, כמו עצבים, עור ודם. למעשה, כמעט כל הרקמות בגוף מוליכות חשמל במידה זו או אחרת, היות שרוב הגוף עשוי ממים, בהם מומסים גם יונים עם מטען חשמלי. בנוסף, רקמות החיבור המצויות בכל חלקי הגוף, הנן מוליכות חשמל. ניתן לומר שגוף האדם כולו הוא מוליך למחצה (semiconductor). לכן, כאשר הגוף בא במגע עם שדה מגנטי, התוצאה היא העברת אנרגיה לתאי הגוף, מה שהנו בדיוק הדבר הנדרש לטיפול בכאבים.
שני המאפיינים העיקריים של גלים אלקטרומגנטיים הם התדר והעוצמה. כלים שונים מייצרים גלים בטווח רחב של תדרים ועוצמות. ניתן לחלק את הכלים הללו, באופן כללי, לשני סוגים: מכשירים המייצרים טווח רחב של תדרים בעוצמות נמוכות, ומכשירים המייצרים טווח צר יותר של תדרים, אבל בעוצמות חזקות יותר. ככל שטווחי התדרים והעוצמות גדלים, כך הטכנולוגיה הנדרשת היא מתקדמת יותר ויקרה יותר.
כדוגמה למכשיר PEMF עם עוצמה נמוכה, נזכיר את ה-MDwave, שפועל בטווח רחב של תדרים, בעוצמה של 80 ננו-טסלה. לעומתו, מכשיר אחר, ה-Curatron, מפיק טווח צר יחסית של תדרים, בעוצמה בטווח המילי-טסלה, פי מיליון מעוצמתו של ה-MDwave.
מה יעיל יותר? יש טיעונים לכאן ולכאן. העוצמות החזקות יוצרות "אמבטיה" של אנרגיה, בה האיבר או הגוף כולו מוקף בתוכה, למרות העובדה ששדה מגנטי נחלש פי ארבעה, כל פעם שמתרחקים פי שניים מהמקור. השדה הפועם מורגש כאשר מחזיקים מגנט אפילו במרחק של חצי מטר מהמזרן או הרפידה. המגנט רוטט בתדר המופק מהמקור. לעומת זאת, במגנט המונח על רפידת ה-MDwave, אינו מורגש בכלל. בכל זאת, מחקרים הוכיחו את יעילותם של שדות מגנטיים פועמים בטווח עוצמות הננו-טסלה, ואפילו אלפית מזה - בטווח הפיקו-טסלה.
אז שוב, מה יעיל יותר? לדעתי, שני סוגי המכשירים יעילים בידיים הנכונות. שני סוגי המכשירים עובדים על עקרונות שונים, ומנסים בצורה שונה להקל על סבלם של המטופלים.
אישית, לאחר רכישת שני המכשירים הנ"ל, ואני מרוצה הרבה יותר מהקיורטרון. התוצאות מדהימות (מילה שלטעמי, משתמשים בה יותר מדי, אבל מה לעשות, כאן היא אכן מתאימה). טיפלתי באנשים הסובלים מכאבי ברך או ירך כרוניים וקשים, וכל אחד דיווח על הקלה משמעותית אפילו אחרי טיפול אחד בלבד! כמו כן, הסובלים מפיברומיאלגיה ומכאבים אחרים, חזרו לטיפולים נוספים לאחר הקלה שחלה בכאבים שלהם. טיפלתי במגוון בעיות אחרות שקצת יותר קשה להרגיש את התגובה בהן, בעיות כדוגמת הפרעות נפשיות, אבל תגובה חיובית הורגשה כמעט במאה אחוז של המקרים. הקיורטרון נמצא בשימוש במרפאות רבות לטיפול אלטרנטיבי בסרטן ובמרפאות כאב ברחבי העולם.
אצלנו יש לכם יתרון נוסף: ניתן לשלב את הטיפול בשדות מגנטיים בו זמנית עם טיפול שיאצו.
במאמרים נוספים אסביר יותר לעומק את השפעות המכשיר על הפיזיולוגיה. בינתיים, בואו להתנסות!
ד"ר דולב גילמור
