מוותרים על פלואוריד

מאמר מערכת שנכתב על ידי Andrew W. Saul

(7 למאי, 2012)

בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים, כהורה צעיר, נהייתי מודע ל-National Fluoridation News, כתב עת שיצא לאור בעיירה הכמעט בלתי ידועה אז, גרווט, ארקנזס. תמורת סכום קטן ביותר, קיבלתי פרסומים מהעבר בדואר חוזר. נוסף על נדיבות זו, מה שהפתיע אותי בנוגע לכתב העת NFNews, היה איכות התוכן הגבוהה שלו, פרי עובדתם של מדענים מוסמכים. דבר זה היה מבלבל, מאחר שכסטודנט לביולוגיה, הייתי בקי בשתי האמיתות האציליות של ההפלרה: 1) שהפלואוריד במי השתייה אמור להוריד את שיעור עששת השיניים ב-60-65%, ו- 2) שכל מי שחולק על תפיסה זו, הוא טיפש.

זמן לא רב לאחר מכן, מצאתי את האזהרה הבאה על קופסת משחת השיניים:

"על ילדים להשתמש בכמות בגודל אפונה ממשחת השיניים עם הפלואור בעת שהם מצחצחים את שיניהם."

הייתי אב לשני ילדים קטנים, ולכן אזהרה זו לכדה את תשומת לבי. כשבחנתי אותה, למדתי לדעת שילדים בולעים כמות גדולה של משחת שיניים, אפילו את רובה, בעת שהם מצחצחים את שיניהם.

כל מי שצפה בטלוויזיה באותה עת, לא יכול היה שלא להחמיץ פרסומות על משחות שיניים. תמיד הראו בהן מברשת שיניים מלאה במשחה. קרוב לוודאי שמספר הילדים המשתמשים במשחת השיניים בנדיבות, ובולעים מחצית ממנה, ייוותר בלתי ידוע. באשר לי, העברתי באופן מידי את משפחתי לשימוש במשחת שיניים ללא פלואוריד. באשר לתוויות על משחות השיניים, הן שוכתבו, וכיום כתוב בהן:

"אם במקרה אתה בולע יותר מהכמות המשמשת לצחצוח, פנה לעזרה רפואית מקצועית או התקשר באופן מידי למרכז בקרת רעלים."

אולם, כל הילדים בולעים כמות גדולה יותר מזו המשמשת לצחצוח. השאלה היחידה הנשאלת היא: איזו כמות? המרכז האמריקאי לבקרת מחלות קובע:

משחות שיניים המכילות פלואוריד תורמות לסיכון לרעלת פלואור של האמייל, מאחר שרפלקס הבליעה של ילדים מתחת לגיל 6 אינו תמיד נשלט היטב, בייחוד בקרב ילדים מתחת לגיל 3. ידוע גם שילדים נוטים לבלוע בכוונה את משחת השיניים כשהיא טעימה להם. מברשת שיניים של ילדים המכוסה ברצועה מלאה של משחת שיניים, יכולה להכיל 0.75-1.0 ג' משחת שיניים, וכל גרם של משחת שיניים המכילה פלואוריד, כפי שהיא מפותחת בארה"ב, מכיל בערך 1.0 מ"ג פלואוריד. ילדים מתחת לגיל 6 בולעים כמות ממוצעת של 0.3 ג' משחת שיניים בכל צחצוח, ויכולים לבלוע בלי כוונה עד כמות של 0.8 ג' משחה. [הדגש הוסף]

עבור ילדים בגיל 6 ומטה, הבליעה הממוצעת היא של שליש מהמשחה בה הם משתמשים, וקיימת גם אפשרות של בליעה בלי כוונה של 80% או יותר. ישנה כמות של בערך מיליגרם פלואוריד ב"מנה" אחת של משחת שיניים. הבקרה על הפלואוריד במשחת השיניים היא כאילו משחת השיניים היא מזון ולא תרופה. כיצד זה ייתכן? הוספה של אפילו פחות ממיליגרם אחד פלואוריד למנה אחת של ויטמינים לילדים הופכת אותם באופן מידי לתרופת מרשם. זה בהחלט מוזר שמשחות שיניים עם פלואוריד נותרות עדיין מוצר שנמכר ללא מרשם.

לתוך בתי הספר
כאשר ילדיי היו בבית הספר היסודי, עניין בית הספר המקומי לרפואת שיניים את המחוז שלנו בפרויקט מחקר מסוים. המים הציבוריים של העיירה שלנו היו נתונים תחת פיקוח מקומי ולא הוסף להם פלואוריד, בניגוד למצב שהיה קיים בעיר הסמוכה. וכך, הרעיון היה לספק שטיפות פלואוריד לתלמידי בתי הספר, במשך יום הלימודים, ואז לספור את מספר מקרי עששת השיניים. נתבקשנו לחתום על מכתב הסכמה, שהדגיש את התועלות האפשריות והתעלם מכל סיכונים שהם שייתכן שיהיו קיימים. כשאני זוכר מה הילדים עשו עם משחות שיניים מתוקות, ניחשתי ניחוש מלומד שהם גם יבלעו באותה מידה שטיפות פלואוריד ממותקות. כך, בחרנו לא לחתום על מכתב הסכמה זו. תוצאות המחקר הגיעו: למרבה האכזבה, התוצאות לא היו חד משמעיות: לא נמצאו כל הוכחות לכך ששטיפות פלואוריד סייעו לקהילה שלנו המשתמשת במי שתייה ללא פלואוריד.

אין זה מפתיע במיוחד. חסימת הגישה לדיון מדעי מאוזן בהפלרה קיימת, וגם נתמכת על ידי משלם המסים. לא ניתן למצוא ב-PubMed הספרייה הלאומית לרפואה באינטרנט, מחקרים בעלי עמדות שליליות ביחס לשימוש בפלואוריד.

אין דיון
לפני כ-15 שנה, הייתה אספקת המים הציבוריים של עיירתנו מסופחת לעיר הגדולה הקרובה. פרט לעלייה בשיעור התשלום, השינוי היחיד שבקושי ניתן היה לגלותו בחשבון שלנו, היה כתובת שהודפסה באופן חד פעמי בתחתיתו ושציינה שכעת הוסף פלואוריד למים. לא התקיימה כל הצבעה או דיון בעניין. ארבע כוסות של מי ברז עם פלואוריד מכילות כמעט אותה כמות של פלואוריד המצויה במינון של תרופה. לא רק שמי השתייה עם פלואוריד אינם ניתנים במרשם, אלא אפילו יותר בטוח שהם ייבלעו מאשר משחת השיניים.

ברפואה המבוססת על תרופות, יש צורך בהוכחות לפני הטיפול באמצעות תרופות. ההפלרה של המים אינה מבוססת על הוכחות. היא לא נבדקה במחקרים מבוקרים. ההפלרה של המים הציבוריים היא טיפול תרופתי הניתן ללא הסכמה לכלל האוכלוסיה. הצריכה היומית על ידי אדם של פלואוריד מהשתייה של מי ברז מופלרים ושל משקאות המיוצרים עם מים מופלרים, יכולה בקלות לעבור את הסף של מה שרוקחים עשויים בצדק לדרוש מרשם עבורו. הפלואוריד במשחות שינויים ובשטיפות פה הנו גם כן בגדר טיפול תרופתי. אמנם הוא אמור להיות טיפול מקומי, אולם המציאות הנה שונה. אין זה משנה כיצד ישתמשו הילדים בפלואוריד בפיהם, הם בכל מקרה יבלעו אותו.