כאשר נתבונן בעולם החי בטבע, במלוא תפארת חיוניותו, נראה שפע של בריאות. המחלות המודרניות – סרטן, מחלות לב, סוכרת וכו' – אינן בנמצא שם. חיות הבר מתות מתופעות אחרות, אך לא מאותן מחלות מהן אנו מתים. אם אנו, בני האדם, נחיה בצורה דומה – נצרוך מזון מן טבע, נתרחק מזיהום סביבתי, נחיה חיים של פעילות פיזית – גם אנחנו נהיה בריאים כמו חיות השדה. כעת לא נדון בשאלה, מהי תזונה נכונה המביאה את האדם לידי בריאות מירבית, וגם לא נדון כאן בסיבות למצב שנוצר כיום, מצב שבו כמעט בלתי אפשרי הוא לאכול 'נכון'. נושאים אלו מופיעים, או יופיעו, במאמרים אחרים.
כאשר האדם "טועה בשבילי הטבע", ולא אוכל 'נכון', בריאותו מתדרדרת, והוא זקוק לתרופות. האנציקלופדיה החופשית באינטרנט, ויקיפדיה, מגדירה לנו את המונח 'תרופה' באופן הבא:
"תרופה היא תכשיר המיוצר על ידי חברת תרופות ... תרופה מכילה חומר כימי פעיל (ממקור טבעי או סינתטי), המשפיע על התא החי ומשנה את פעילותו... לתרופה ישנה פעילות פרמקולוגית מוכחת, אשר אמורה להיטיב עם המטופל. פעילות לא רצויה של תרופה מוגדרת כתופעת לוואי..."
בהגדרה הנ"ל חסרה התייחסות לדברי הרמב"ם: "יהי מזונך תרופתך, ותרופתך מזונך", וחסרה גם ההתייחסות לחומרים שאינם מיוצרים על ידי חברות תרופות. הייתכן שקיימים חומרים כאלה? תרופות שאינן מיוצרות על ידי חברת תרופות? תשובתי היא: כן וכן. גם אלוהים יצר ומייצר חומרים כאלה במעבדה שלו: הטבע. ומה הם חומרים אלו? חומרים אורתומולקולריים – חומרים טבעיים, מולקולות המשתתפות בתהליכים הכימיים בגוף: ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן, חומצות אמינו ועוד. (הגדרה מורחבת יותר של המושג 'אורתומולקולרי', תמצא בקישור הזה). החומרים האורתומולקולריים אינם מיוצרים על ידי חברת תרופות, אבל הם כן משפיעים על התא החי, והם כן מיטיבים עם המטופל.
החלוקה בין שני סוגי התרופות – תרופות פטנט של חברות תרופות, ותרופות אורתומולקולריות – הנה חד משמעית, ונובעת מהעובדה, שאי אפשר לרשום פטנט על חומר אורתומולקולרי. הטבע שייך לכולם, ואי אפשר לרשום פטנט על דבר השייך לכולם. אי אפשר לרשום פטנט על אור או על מים, וכמו כן, אי אפשר לרשום פטנט על ויטמין או על מינרל או על חומצת שומן. כדי לרשום פטנט, חברת התרופות חייבת לחולל שינויים במבנה של מולקולה טבעית, עד שאותה מולקולה לא תימצא בטבע בצורתה החדשה.
עכשיו, נדון בצורה רעיונית בשני סוגי התרופות. איזה מהם הגיוני יותר? אני דוגל בחומרים האורתומולקולריים. (הופתעתם?) לגוף האדם יש ניסיון עם חומר כזה. הוא יודע איך ולאן לנתב אותו. הוא יודע איך לפרק ולהפריש אותו. ברוב המקרים, הוא גם יודע איך להשתמש בו בדרכים רבות. (ויטמין D, למשל, משפיע על כמאתיים גנים; זאת אומרת, יש לו 200 דרכי פעולה ידועות!) הגוף לוקח מולקולה פשוטה, ועושה אתה נפלאות. אם נגדיל את ריכוזה של אותה מולקולה, נאיץ את התהליכים הביוכימיים, בהם המולקולה משתתפת, והגוף ידע לאילו תהליכים לנתב אותה! אם תהיה כמות גדולה מדי של מולקולה זו, הגוף יפריש את העודף. גם אם לרבים מהחומרים האורתומולקולריים ישנן תופעות לוואי שליליות כאשר הריכוז עולה גבוה מדי, הדרכה מינימלית ממומחה בתחום, תמנע את תופעות אלה. בדרך כלל, הפער בין הכמות המומלצת לבין הכמות המזיקה הנו גדול מאוד, גם אם ההמלצה היא ליטול את מה שנחשב כ"מינון ענק".
.
הסכנה הגדולה בחומר אורתומולקולרי אינה כרוכה, בדרך כלל, בנטילתו בצורת תוסף במינון יתר, אלא בהתפתחות של חסר, עקב צריכתו בכמות לא מספקת.
לא כן תרופות הפטנט! מטרת יצרני תרופות אלה הנה להמציא "כדור קסום", אשר יפגע במטרה מדויקת – הליך ביוכימי אחד (אנזים אחד, בדרך כלל) – ולא ישפיע במקום אחר. עד עכשיו, מטרה זו לא הושגה. כל תרופה פועלת במקומות רבים, ומכאן נובעות רוב תופעות הלוואי השליליות, הידועות לשמצה, של התרופות. האספירין הפשוט, למשל, מעכב אנזים מסוים, ועל ידי כך, משפיע על הדלקת ועל הכאב, אך הוא גם פוגע ברירית הקיבה, וגורם לכיבים, ולעתים אף למוות! תחשוב על זה בפעם הבאה, כשתשמע איזה רופא בור מזהיר אותך לא ליטול יותר מגרם אחד של ויטמין C, מפני שהוא עלול לגרום לאבנים בכליות. (אבל זה סיפור אחר. רמז: הוא לא.) תרופות פטנט הנן בין גורמי המוות המובילים בעולם!*
" לתרופה ישנה פעילות פרמקולוגית מוכחת, אשר אמורה להיטיב עם המטופל."
נסיים בהערה אחת על המשפט הזה. האם זה לא מצחיק במקצת שהביטוי, 'אמורה להיטיב', התגנב לתוך המשפט הזה? תרופה 'אמורה' להיטיב? אם היא לא מיטיבה, האם היא בכלל תרופה? בעיניי, לא. בעיני חברת התרופות, כנראה שכן. כנראה, פחות חשובה ההטבה למטופלים, ויותר חשובים הרווחים הנכנסים לכיסם של בעלי המניות.
______________
* ההשערה היא שבשנת 1994, תופעות לוואי של תרופות גרמו למוות של 106,000 בני אדם בארצות הברית. נתון זה לוקח בחשבון רק מוות בעקבות שימוש נכון בתרופות בתוך בתי החולים, ולא מוות כתוצאה מטעויות במינון, טעויות ברישום מרשמים, נטילה ללא אישור רופא או נטילה מחוץ לבתי חולים:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9555760?dopt=Abstract
"We estimated that in 1994 overall 2,216,000 hospitalized patients had serious ADRs, and 106,000 had fatal ADRs, making these reactions between the fourth and sixth leading cause of death." (ADR = Adverse Drug Reaction)
לניתוח נתוני המוות מתרופות בפרט ומטיפול רפואי בכלל (iatrogenic death), ראה:
http://www.lef.org/magazine/mag2004/mar2004_awsi_death_01.htm
ד"ר דולב גילמור PhD, נטורופת
