חלק א'
תיבת נוח נבנתה על ידי חובבן.
מומחים בנו את הטיטניק.
תקראו לי תיאורטיקן של קונספירציות אם זה מתאים לכם. תגידו לי שאני לא רופא, אם אתם צריכים לא להאמין לי. אבל אני פשוט בן אדם שקורא וחושב, ואני יודע כמה דברים.
אני שונא לטעות; לכן אני בוחן כל שאלה משני הצדדים לפני שאני נוקט עמדה. אינני חושש לומר שאינני יודע. טעיתי פעמים רבות מאוד. שיניתי מקצה אל קצה את דעתי על דברים שהייתי בטוח בהם.
למי הייתם מעדיפים להקשיב? למישהו שחושב שהוא יודע הכול ומגן בחירוף נפש על דעותיו? או למישהו שהחזיק בדעה מסוימת, בחן אותה ושינה אותה כשנתקל בעובדות ובראיות חדשות? מישהו שיודע להקשיב ולהסביר?
האם אתם מעוניינים למצוא את האמת, או להיות צודקים? נתקלתי בכל כך הרבה אנשים שרק רוצים להוכיח שהם צודקים, עד כדי כך שהם מתעלמים מכל דבר שמתנגש עם דעותיהם, ועד כדי כך שהם מוכנים להוקיע את המתנגדים להם ולשלול את זכותם להביע את עמדתם (לא אזכיר עכשיו את נושא הקוביד).
דוגמה
למשל, התווכחתי עם רופאים על ויטמין C, וכיצד החומר הזה יכול לעזור למנוע את הווירוס המפורסם, או לפחות להיות חלק מהטיפול בו ומהטיפול בכל וירוס. אחד הרופאים שלל את דעתי, ושלח לי מחקר מטופש נגד ויטמין C. אבל הוא אפילו לאהסתקרן לשמוע מהשלמדתיבמשך 20 שנה בנושא של ויטמין C, לאחר שקראתי עשרות ספרים, מאות מאמרים ואלפי מחקרים בנושא, ולאחר שגרמתי לאלפי אנשים ליטול טונות מהוויטמין הזה ושמעתי רק דברים טובים על היתרונות שלו. אבל הוא רופא, אז הוא לא צריך לשמוע לדברים של סתם אחד.
האם כדאי להקשיב למה שהרופאה שלכם אומרת בנוגע לבריאותכם? כמובן שכן. הרי היא בילתה עשר שנים בלימוד אינטנסיבי ביותר, ואז במשך שנים עבדה במקצוע דורשני ביותר. גם היא יודעת דברים.
עם זאת, יש טעם להיזהר ולהטיל ספק. מומחים רבים משתמשים במומחיותם, כדי לטעון למומחיות בתחומים שמעבר לתחומי מומחיותם. רוב רובם של הרופאים יודעים מעט מאוד על התזונה, ועוד פחות על תוספי תזונה. הם פשוט מעולם לא למדו את הנושאים הללו, והדברים שהם חושבים שהם יודעים, מושפעים יתר על המידה מחברות מזון ענקיות ומחברות פרמצבטיות. אז כדאי להיזהר ולא לקבל בצורה עיוורת את מה שרושמים לכם לטיפול. כבדהו וחשדהו – כדאי שתבדקו את הדברים לפני שתקבלו את מה שרושמים לכם. אינני אומר שהרופאים בדרך כלל טועים, ואינני מטיל ספק בכוונותיהם הטובות, אבל בכל זאת ישנם דברים שבהם המילה שלהם לא צריכה להיות המילה האחרונה.
זה מספיק לעת עתה. במאמר הבא אצלול לעומק יותר לתוך מה שמכונה "לכידה רגולטורית" - האופן שבו לחברות ענק יש שליטה והשפעה לא בריאות על הארגונים הפרטיים והממשלתיים המפקחים עליהן.
