כימותרפיה ונוגדי חמצון גם יחד?

(גירסה מקוצרת של מאמר זה נמצא כאן)

מנקודת המבט של הרפואה "הקונבנציונלית", הטיפולים ותכשירי הטיפול הרבים והשונים שמציעים המטפלים המוכשרים בתחומי הרפואה הטבעית, "המשלימה", לרוב אינם "מוכחים" מספיק כדי לזכות בהכרה כמועילים. אי לכך, אם קיימת אפשרות כלשהי שטיפול "לא מוכח" יפריע לטיפול קונבנציונלי "מוכח", הרי שיש להימנע מלקחת סיכון, ואסור לערבב את שני הטיפולים. דוגמה חשובה לכך היא השימוש בקרב חולי סרטן בתוספי תזונה, ובמיוחד בנוגדי חמצון (אנטיאוקסידנטים), בו-זמנית עם טיפולי סרטן קונבנציונליים – כימותרפיה והקרנות. אונקולוגים רבים מזהירים מפני נטילת נוגדי חמצון בזמן טיפולים אלו. למרות זאת, ישנה ספרות מחקרית וקלינית רחבה מאוד התומכת בשימוש בנוגדי חמצון נגד סרטן, ואפילו יחד עם כימותרפיה והקרנות. לאור זאת, עשרות אחוזים של חולי סרטן משתמשים בנוגדי חמצון, לעתים אף ללא ידיעת רופאיהם.

הסברה להימנעות מנטילת אנטיאוקסידנטים בזמן הכימותרפיה, היא פשוטה (מדי). חלק מתרופות הכימו, וכן ההקרנות, פוגעות בתאי סרטן באמצעות חמצון, ולכן נוגדי חמצון יגנו על תאי הסרטן מפני פעולת התרופות.

אחת העבודות המצוטטות ביותר בהקשר זה, התפרסמה בשנת 2005 על ידי ד"ר גבריאלה ד'אנדריאה ממרכז סלואן-קטרינג לסרטן.[1] לאחר הבעת הסברה הנ"ל ולאחר הבאת חלק מהטענות באשר לכך שנוגדי חמצון עשויים להגן על תאים בריאים בלי להגן על תאי סרטן, ואף להעצים את הטיפול התרופתי, מעמידה המחברת בספק את איכות הראיות לכך, ודורשת לבצע מחקרים קליניים גדולים לפני מתן ההרשאה להשתמש בנוגדי חמצון בזמן הכימותרפיה. "הקטנת היעילות של הכימותרפיה בכמה אחוזים בלבד עלולה להוביל למאות אלפי מקרי מוות כל שנה. מחקרים על אנשים חייבים להיות גדולים מאוד," היא אומרת. בסיכום דבריה, כתבה ד"ר ד'אנדריאה, שהמטפלים חייבים לדבוק בכלל הגדול ברפואה: "דבר ראשון, אל תעשה נזק," ולא לתת נוגדי חמצון.

למרות רצוני הכללי להתייחס בכבוד לדעות אחרות ולכתוב בצורה ממלכתית, ארשה לעצמי לסטות לרגע קט מדרך זו, ולספר לכם שכאשר קראתי את הציטוט הנ"ל, הטחתי בידי על מצחי וצווחתי "הו מיי גוד!". כאילו התרופות הרעילות מאוד של הכימותרפיה אינן מזיקות אף פעם ורק עושות טוב לאנשים. הרי גם אם נודה בכך שהסטטיסטיקה מראה שהכימותרפיה אכן מצילה אחוז מסוים של אנשים, ידוע שאנשים גם מתים מהטיפול עצמו. האונקולוגים יודעים שהם נותנים לחולי סרטן רעל, בתקווה שהרעל הזה ירעיל את הסרטן לפני שהוא יהרוג את הפציינט, דבר שהוא לעתים קרובות מדי כמו פוטו-פיניש בסוף מירוץ. בסך הכול, הכימותרפיה עצמה אינה טיפול מאוד מצליח, כפי שעוד אציין בפסקה הבאה. כל מי שלא מגיב לכימותרפיה, רק ניזוק ממנה. לכן הייתי מבקש מהרופאה המכובדת להיות קצת יותר מאוזנת באמירותיה.

אני גם מעלה תהיות בנוגע להתבטאות של ד'אנדריאה שציטטתי, באשר למאות אלפי מקרי המוות שהשימוש באנטיאוקסידנטים עלול לגרום. לא הבנתי איך היא מגדירה הצלת חיים. לטעמי, ניתן לומר שתרופה הצילה חיי חולה סרטן, אם בגלל התרופה הוא חי עד לתוחלת החיים הממוצעת ומת בסופו של דבר מגורם אחר, או לפחות היא האריכה את חייו בכמה וכמה שנים טובות ואיכותיות. בניגוד לכך, נהוג למדוד את הצלחת הטיפול בסרטן, בכך שהמטופל חי עוד חמש שנים מיום תחילת הטיפול, גם אם ללא הטיפול הוא היה חי עוד ארבע שנים ותשעה חודשים. האם זה מה שנקרא להציל חיים? זאת ועוד הרבה - אם נהיה מודאגים מכך שחומר מסוים יפגע ביעילות של חומר אחר, כדאי לדעת שהחומר האחר באמת יעיל. לרוע המזל, רק קצת מעל 2% מכלל סוגי הסרטן מגיבים בצורה חיובית לכימותרפיה, ולשם הדיוק, "התרומה של כימותרפיה לחמש שנים הישרדות במבוגרים נאמדת ב-2.3% באוסטרליה וב-2.1% בארצות הברית... כדי להצדיק את המשך המימון והזמינות של תרופות של כימותרפיה ציטוטוקסית, נדרשת ללא דיחוי הערכה של עמידה קפדנית במבחן עלות-תועלת והשפעה על איכות החיים."[2] האם מזה אנחנו כל כך חוששים?

ייתכן מאוד לפי הספרות הרפואית, שמתן נוגדי חמצון לחולי סרטן שאינם מקבלים כימותרפיה, יביא לתוצאות יותר טובות מאלו, ולכן הגיוני הדבר, שניתן לשאול את השאלה ההפוכה: אולי הכימותרפיה מפריעה לפעילותם של נוגדי החמצון. אסתפק בציטוט אחד של ד"ר הופר: "כמעט כל המחקרים שבחנו מינונים גבוהים של ויטמין C, הניבו תוצאות חיוביות, בזמן שחסרה אחידות דעים דומה ביחס לכימותרפיה."[3]

ראלפ מוס,[4] מחבר מוביל בתחום טיפולי הסרטן,[5] מתח ביקורת חריפה על העבודה של ד'אנדריאה, וטען בין היתר:

1. המחברת הגזימה בתיאור הסיכונים, והפגינה התעלמות סלקטיבית ממחקרים איכותיים הסותרים את מסקנותיה. הרוב הגדול של מחקרים מכל הסוגים מסכמים ואומרים, שנוגדי חמצון לפחות אינם מזיקים לטיפול כימותרפיה, ואף עשויים לעבוד יחד אתו בצורה סינרגטית.
2. בזמן שהיא טענה שרק מחקרים גדולים מסוגלים לספק תשתית להמלצות טיפוליות, היא הסתמכה על נתונים מעבדתיים כדי לתמוך בטענותיה.
3. מוס מעלה עוד עובדה מעניינת: האונקולוגים עצמם משתמשים בנוגדי חמצון סינתטיים (אמיפוסטין ואחרים) באופן נרחב יחד עם כימותרפיה, כדי לשלוט בתופעות הלוואי השליליות מהתרופות.
4. מוס מסכם שדחייה גורפת של השימוש הבו-זמני בנוגדי חמצון ובכימותרפיה אינה מוצדקת לאור הראיות שבידינו כיום, ואינה משרתת לא את הקהילה המדעית, ולא את הפציינטים חולי הסרטן.

ישנם עוד חוקרים, התומכים במידה זו או אחרת, בדעות של ד'אנדריאה, אבל המאמר שלה מייצג אותם בצורה מספקת. שתי מילים מביעות את הסיכון לכך שטיפול מסוים יפריע ליעילות של טיפול אחר: אפשרות וסבירות. מבחינה מדעית, כמעט ואין בנמצא דבר בלתי אפשרי, גם אם הסבירות שדבר זה יקרה היא נמוכה ביותר. אחד הרופאים בקליניקה בגרמניה בה ביקרתי לאחרונה, אמר לי, שאלה הטוענים שקיימת אפשרות שנוגדי החמצון יפריעו לטיפולים הקונבנציונליים, צודקים, אבל הסבירות לכך שזה קורה במציאות, נמוכה ביותר.

מנגד, ניתן למצוא מחקרים קליניים וראיות מעבדתיות רבים, התומכים בשימוש בנוגדי חמצון בזמן כימותרפיה. בשנת 2007, פרסם ד"ר סימונה, מנהל מכון לטיפול בסרטן בניו ג'רזי, עבודה מקיפה,[6] בה הוא אסף את כל העבודות שהופיעו משנת 1965 עד 2003 במסדי נתונים של Medline ו-Cancerlit, בנושא של השימוש הבו-זמני בנוגדי חמצון ובוויטמינים אחרים יחד עם כימותרפיה והקרנות. סך הכול, הוא מצא ובחן 280 עבודות שעברו ביקורת עמיתים. בין המחקרים, היו 50 מחקרים אקראיים בהם היו 8,521 פציינטים שהשתמשו בוויטמינים A, B, C, D3, K3 ו-E, סלניום, בטא קרוטן, ציסטאין וגלוטתיון לבד או בצירופים שונים. הוא מסכם שהמחקרים "הראו בצורה עקבית, שנוגדי החמצון ללא מרשם ורכיבים תזונתיים נוספים אינם מפריעים לטיפולי סרטן מקובלים. זאת ועוד, הם מחזקים את כוחם של טיפולים אלו בקטל תאי סרטן, מצמצמים את תופעות הלוואי ומגנים על רקמה בריאה. בחמישה עשר מחקרים על בני אדם, 3,738 פציינטים שנטלו נוגדי חמצון ורכיבים תזונתיים אחרים, האריכו בממוצע את חייהם. סקירת מחקרים העומדת בניגוד לסקירה זו של סימונה, אינה קיימת, אבל לעומת זאת, ניתן למצוא רק עוד סקירות תומכות.[7],[8],[9] למרות זאת, רוב האונקולוגים מתנגדים לשימוש בנוגדי חמצון יחד עם הטיפולים בסרטן, דבר הנראה בלתי הגיוני, בהתחשב בבסיס המדעי בנושא, ובכך הם גורמים לסבל בל ישוער.

במחקר אחר שביצע סימונה על מתן רכיבים תזונתיים ונוגדי חמצון ל-50 פציינטים, שחלקם קיבלו הקרנות וחלקם קיבלו הקרנות עם כימותרפיה - "מעל 90% דיווחו על שיפור בתסמינים הפיזיים, בכושר הקוגניטיבי, בתפקוד המיני, בהרגשה הכללית ובסיפוק בחיים. אף פציינט לא דיווח על הרעה במצבו[10]
מעבר לפרסומים המופיעים במסדי נתונים אלו, הביעו רופאים רבים את דעתם בהתבסס על ניסיונם הקליני. ד"ר אברם הופר, ממייסדי שיטת הרפואה האורתומולקולרית, כתב ספר[11[ ומאמרים[12] המתארים את ניסיונו עם ויטמין C וחומרים אחרים כטיפול בסרטן. "טיפלתי ביותר מ-1,100 מקרים באמצעות ויטמין C, ורובם קיבלו כימותרפיה. עקבתי אחר הנתונים, ומצאתי שההבדל בהארכת משך החיים היה לטובת השימוש בוויטמינים בצורה מובהקת. בסדרה הראשונה שפרסמתי עם לינוס פאולינג, הפציינטים בתכנית שלי חיו פי 10 עד 20 יותר, יחסית לפציינטים שלא קיבלו את הוויטמינים."[13]

ד"ר יוסף ברנר, בין בכירי האונקולוגים בישראל, אמר לי בשיחה פרטית, שניתן לתת נוגדי חמצון בכל מצב, יחד עם כל תרופה כימותרפית. דברים זהים אמרו לי ארבעת הרופאים בקליניקה שבה ביקרתי בגרמניה, והם הוסיפו שכך נהוג בכל המרכזים לטיפול אלטרנטיבי בגרמניה ומחוצה לה. הם אמרו לי שאם יש למישהו חשש בנושא, לא ייגרם כל נזק מאי מתן התוספים באותו היום שבו מקבלים המטופלים את הכימו, כי בין כה, ביום זה הם מרגישים רע, ולא ירצו ליטול כלום.

ראוי שאביא בפניכם כמה אזהרות שמצאתי בנוגע למתן אנטיאוקסידנטים ספציפיים בו-זמנית יחד עם תרופות ספציפיות. אין כל הוכחה ברורה לכך שאכן אנטיאוקסידנטים אלו מעכבים את פעולת התרופה בפועל בבני אדם, אבל הרוצה להיזהר, ייקח את האזהרות בחשבון. במאמר אחד[14] מופיעות שלוש אזהרות כאלה:

1. השימוש ב-N אצטיל ציסטאין (NAC) יחד עם ציספלטינום או דוקסורוביצין. המחבר מציין שישנם מחקרים סותרים בנוגע ליעילות ולבטיחות של השימוש בחומרים אלו יחד, ולכן עקב החשש מהאינטראקציה ביניהם, ולאור העובדה שישנם אנטיאוקסידנטים אחרים, שכן נמצאו יעילים בהפחתת הרעילות של תרופות אלו בצורה בטוחה, אין טעם לתת את ה-NAC עם תרופות אלו. מצד שני, כדאי לתת NAC עם תרופות אחרות.
2. טנגרטין (tangeretin) - ביופלבנאויד שנמצא בפרי הדר - חסם לחלוטין את הפעילות של טמוקסיפן על סרטן השד בעכברים.
3. ייתכן שבטא קרוטן מפחית את הפעילות של 5-פלואורואורציל.[15]
4. במקום אחר, מצאתי אזהרה בנוגע לכך שגלוטתיון וחומרים המגבירים את הייצור שלו (ציסטאין, חומצה אלפא ליפואית, ואולי גם סלניום) עלולים להפריע לפעילות של תרופות שמכילות פלטינה ועוד גורמים אלקיליים.[16]

סיכום

עד כה הצטברו ראיות, ועוד ממשיכות להצטבר, באשר לכך שהשימוש בנוגדי חמצון על ידי חולי סרטן, בין אם הם מקבלים כימותרפיה והקרנות ובין אם לאו, מועיל בדרכים רבות. הפציינטים מצליחים לסבול את הטיפולים בצורה יותר טובה, ואף מצליחים להשלים את סדרות הטיפולים בזכות התוספים, הם מאבדים פחות ממשקלם, וחיים חיים ארוכים יותר ואיכותיים יותר. הגיע הזמן לקצור את פירות המחקר הנרחב שנעשה בנושא השימוש בנוגדי חמצון יחד עם הטיפולים המקובלים, כך שגם השימוש בתוספים אלו יזכה להיחשב כמקובל, במקום שהם יידחו מטעמים תיאורטיים שטחיים.

המעוניין להתייעץ אתי בכל הקשור לטיפול טבעי בסרטן, עם או בלי טיפולים קונבנציונליים, מוזמן לפנות אליי.

למאמרים נוספים בנושא הסרטן

ד"ר דולב גילמור, PhD נטורופת

[1] D’Andrea GM.  Use of antioxidants during chemotherapy and radiotherapy should be avoided. CA, A Cancer Journal for Clinicians.  2005;55(5):319-321. PMID: 16166076

[2]  Morgan G, Ward R, Barton M. The contribution of cytotoxic chemotherapy to 5-year survival in adult malignancies. Clin Oncol (R Coll Radiol). 2004 Dec;16(8):549-60.