בספרי, "לשחרר את הוויטמינים", הסברתי לעומק מדוע לכללים של רפואה מבוססת ראיות (EBM) יש רלוונטיות מועטה לשימוש במולקולות אורתומולקולריות, כמו ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו ושומנים. מולקולות אלה נמצאות באופן טבעי בגוף, או מפני שהן מתקבלות ישירות מן המזון, או מפני שהן נוצרות באמצעות חילוף חומרים.
ההתנסויות האחרונות שלי בהתמודדות עם עולם הרפואה בנוגע לסרטן השד של בתי, נתנו לי פרספקטיבה נוספת. עם כל היתרונות של הגישה המדעית, ה-EBM הוא צר מדי. הוא כולל סוגים מאוד ספציפיים של ראיות, תוך שלילת ראיות כדוגמת מחקרים קטנים, מחקרים ללא בקרה מול פלסבו (תרופת דמה), או תצפיות על אנשים, אפילו אם אלפי אנשים חוו אותה תופעה. אחת האחיות, לאחר שסיפרה לי לשמחתי, שבבית החולים התחילו להשתמש בעירויים של ויטמין C תוך-ורידי עבור חלק מהמטופלים, ציינה שהשימוש בעירויים אלו במקרה של סרטן השד אינו מבוסס ראיות. כשציינתי שהיצמדות לרפואה מבוססת ראיות היא אולי הבעיה הגדולה ביותר של עולם הרפואה, היא ענתה לי בחזרה, "אולי."
בנוגע לוויטמין C, יש לנו תרופה שבודדה והפכה לזמינה לשימוש מסחרי בשנה 1937, אם אני לא טועה. מאז, בוצעו מאות אלפי מחקרים, מיליוני אנשים נטלו מינונים גבוהים שלה דרך הפה, ואינספור אנשים ברחבי העולם קיבלו עירויים תוך-ורידיים. אם הייתה בעיה עם זה, היינו מזמן יודעים על כך. שלא לדבר על כך שכמעט כל בעל חיים יונק מייצר ויטמין C בכבד שלו, ומזריק מינונים גבוהים ממנו היישר לתוך זרם הדם, 24 שעות ביממה. ושלא לדבר על כך שאינספור אנשים וחוקרים דיווחו על יתרונות ברורים של השימוש בו.
לאור מה שידוע לנו כיום, כל חולה סרטן (אולי פרט לאלו שיש להם רמה נמוכה של האנזים G6PD) צריך לקבל ויטמין C תוך-ורידי לפחות פעם בשבוע, יחד עם נטילה של כמה שיותר גרמים שלו דרך הפה כל יום. ויטמין C גם פועל בסינרגיה עם כימותרפיה נגד תאים סרטניים, תוך הגנה על התאים הבריאים - שלא לדבר על התועלת שלו מול כל וירוס, כולל וירוס הקוביד. אני מאמין שמעט מאוד אנשים היו מתים, אם בכניסתם לבית החולים היו נותנים להם ויטמין C בעירוי במקום, או לפחות נוסף על החיבור למכונת הנשמה.
אני תוהה אם לעיוורון ביחס לוויטמין C יש יתרון אחד לאנושות: אם היו משתמשים בו כראוי, העולם היה מאוכלס יתר על המידה. (אם לא הבנתם, זה היה ביטוי של ההומור השחור שאני לוקה בו).
זה לא רק ויטמין C, שהוא האובססיה האישית שלי. ישנם טיפולים טבעיים רבים אחרים שצריכים להשתמש בהם נגד סרטן השד. אינדול-3-קרבינון ודיאינדולימתאן (DIM), חומרים המופקים ממשפחת המצליבים (כרוב, ברוקולי וכו'), יחד עם פרוגסטרון טבעי, יכולים להחליף תרופות המעכבות את הייצור של אסטרוגנים, וכמו כן ויטמינים ומינרלים אחרים עשויים לעזור לחולים אלו.
טיפול במינונים נמוכים של תכשירי כימותרפיה לאחר מתן אינסולין, עירויים שונים, היפרתרמיה וטיפולי חמצן שונים, נמצאים בשימוש במרפאות אלטרנטיביות ברחבי העולם, אם כי הם אולי פחות מוכחים. למרות שסוגים שונים של מחקרים ושל תצפיות קליניות מצביעים על כך שטיפולים מסוג זה עשויים להועיל, מחקרים גדולים ומבוקרים לא בוצעו, ולרוע המזל לא יבוצעו גם בעתיד הנראה לעין.
אני יכול להבין שנדרשת זהירות בשימוש בחלק מהנ"ל, אך התעלמות מוחלטת מהיתרונות האפשריים של טיפולים אלה אינה מוצדקת. כאשר בוחנים טיפול כלשהו, יש להתייחס למאזן הסיכון מול התועלת שלו. במקרה של תרופה - מולקולה שגוף האדם מעולם לא התמודד איתה - ראוי לבחון אותה בניסויים גדולים ומבוקרים לאורך זמן לפני התרת השימוש הנרחב בה. אבל אם הסיכון הוא קטן מאוד, או כמעט אפסי כמו במקרה של ויטמין C, והתועלת האפשרית רבה- הניסויים הללו מיותרים, בדיוק כמו במקרה של השימוש באנטיביוטיקה או באספירין לכאבי ראש. היתרונות מורגשים, ומעולם לא נערכו ניסויים כאלה גדולים.
בחוויית בית החולים טמונה סתירה מעניינת. מצד אחד, האנשים העובדים במקום זה הם נפלאים, אדיבים ומסורים, והמערכת עוטפת את המטופל באכפתיות ובאהבה. אולם מצד שני, תלות היתר בבתי החולים, ברפואה מבוססת ראיות, המתעלמת מכל הראיות פרט לקטגוריה צרה מסוימת, גורמת למותם של מיליונים.
