"בדיקת B12 בבקשה!"

כבר בתחילת המאה העשרים, היה ברור לרופאים שישנו חומר שחסרונו גורם לאנמיה ולרשימת סימפטומים, הכוללים בין השאר:

אדישות, פגיעה בכושר לבצע משימות מנטליות, החלשת הזיכרון, אי שקט, חוסר מנוחה, עצבנות, אי יציבות רגשית, בלבול ואי התמצאות, איבוד מעצורים, שיטיון (דמנציה), טירפון, אשליה, דיכאון, הזיות, היסטריה, פרנויה, חולשת עצבים ומניה.

כיום אנו יכולים להוסיף פריטים רבים לרשימת התסמינים של מחסור ב-B12, וביניהם:

נוירופתיה – חוסר תחושה וכאבים בגפיים, רעד (לפעמים מאובחן בטעות כסימן של מחלת פרקינסון), חולשת שרירים, חוסר שליטה על הסוגרים, שיתוק שרירים, נימול, תשישות יתר (לפעמים מאובחנת כעייפות כרונית), סינדרום הרגל העצבנית, פגיעה בראייה עד כדי עיוורון, תסמינים הדומים למחלת טרשת נפוצה (מפורט בהמשך), מחלת אלצהיימר, מחלת טרשת עמוד צידי בלשד השדרה (ALS) ועוד.

עד לבידודו של ויטמין B12 בשנת 1948 וגילוי מבנהו הכימי, טופל המחסור בוויטמין זה באמצעות אכילת כמויות גדולות של בשר כבד, שהנו בין המקורות העשירים ביותר בטבע לחומר זה. מאז, פותחו תכשירים המכילים ויטמין B12 טהור, וכך ניתן כיום לטפל בקלות במחסור זה על ידי נטילת תוסף פשוט, או על ידי הזרקה תוך-שרירית במקרים דחופים. עלות הטיפול מסתכמת בכמה עשרות עד כמאתיים שקלים בשנה, בהשוואה לעלות של אלפי שקלים, או של עשרות אלפי שקלים, של תרופות אחרות לא יעילות במיוחד, המטפלות בסימפטומים המופיעים ברשימה שלעיל, שלא לדבר על העלות הבלתי ניתנת למדידה של סבל. בנוסף, כאשר מקור הבעיות אינו מאובחן בצורה נכונה, המחסור בוויטמין B12 ממשיך להחריף את הנזקים.

אם כן, הייתי מצפה שבכל מקרה של בעיה נפשית או נוירולוגית, תיבדק רמתו של ויטמין B12 באופן שיטתי ושגרתי. להפתעתי הרבה, לפחות מחצית מהמטופלים עם בעיות כאלו שמגיעים אליי לייעוץ תזונתי, מציגים בפניי בדיקות מעבדה ללא בדיקת B12. ניתן לחשוב ששכחנו את מה שהיה ידוע לפני מאה שנה!

מטרתי בכתיבת מאמר קצר זה היא להביא לידיעת הציבור את הצורך לדרוש מכל רופא להכליל בדיקה זו כל פעם, בכל בדיקת דם שגרתית, במיוחד כאשר מתגלה אצל המטופל כל סימן שהוא של בעיה מנטלית או נוירולוגית. פעמים רבות, גילוי המחסור בוויטמין B12 יחסוך שנים רבות של סבל נוראי. יותר מזה, גילוי מוקדם של המחסור יאפשר החלמה מלאה, כאשר עיכוב בגילויו עלול להביא לנזקים בלתי הפיכים.

ויטמין B12 הנו חיוני ליצירה ולתחזוקה של חומר שנקרא מיאלין, חומר שיוצר מעטה העוטף את רוב הסיבים העצביים, ומאפשר זרימה חופשית ותקנית של גירויים עצביים. מחסור בוויטמין B12 פוגע במיאלין, ואין זה פלא שכאשר קיים מחסור זה, מופיעים תסמינים הדומים לתסמינים של מחלה אחרת של פגיעה במיאלין, טרשת נפוצה. חוקרים בארצות הברית העריכו, שעד 10% מהאנשים המאובחנים עם טרשת נפוצה, אינם באמת סובלים ממחלה זו, אלא מבעיות אחרות, ואחת מהן היא מחסור בוויטמין ¹B12.

הנה עוד כמה דוגמאות מעטות מיני רבות, שימחישו את החשיבות של בדיקת B12 בכל מצב של בעיה נפשית ונוירולוגית:

1. פסיכוזה: רופאים ישראלים במרכז הרפואי סורוקה² תיארו שתי פציינטיות בדואיות, שלקו בפסיכוזה. הטיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה לא עזר והופסק, ואחר כך הטיפול בוויטמין B12 הוביל להחלמה מלאה:

הראשונה, בת 18, סבלה מדיכאון עמוק, חרדות והזיות ויזואליות – היא ראתה מפלצת שחורה וגדולה עם פנים מפחידות שניסתה לחנוק אותה, עד שהיא ברחה מהבית בבכי ובצעקות. טיפול בריספרדל לא עזר, והופסק לאחר חודשיים. רק אז, נמצא שרמת ה-B12 שלה הייתה 75 פק"ג/מ"ל (כשהרמה הנורמלית שלו בין 157-1,059), ורמת ההומוציסטאין בדם אצלה הייתה 28 (כשהרמה הנורמלית היא בין 5-15). היא קיבלה זריקות של B12, ובתוך שישה שבועות, חל שיפור משמעותי בתופעות הפסיכוטיות. רמת ה-B12 עלתה ל-2,500, ורמת ההומוציסטאין ירדה לטווח הנורמלי. היא נשארת בריאה.

התיאור של המקרה השני היה דומה, לכן לא אפרט. אמרו הרופאים: "נמצא מחסור בקובלאמין (B12) בהעדר אנורמליות המטולוגיות או נוירולוגיות טיפוסיות למחסור זה... "אנו ממליצים על בדיקת רמות B12 בפציינטים עם הפרעות מנטליות ופסיכיאטריות כדי למנוע תסבוכות חריפות ובלתי הפיכות."

2. מניה: מקרה של מניה ללא תופעות אחרות (המטולוגיות או נוירולוגיות) של מחסור ב-B12, טופל בזריקות חודשיות של B12, ומצבו הנפשי התאזן.³ במקרה נוסף, אישה סבלה במשך כמה שבועות ממחשבות גרנדיוזיות, מפעילות יתר, מהפקרות מינית, מהתנהגות פזיזה וחסרת אחריות ומריצת מחשבות. רמת ה-B12 שלה נמצאה כקטנה מ-60. לאחר שלושה ימים של עירויים יומיים של 1,000 מק"ג ויטמין B12, הופסקו התקפי המניה, ושנה לאחר מכן, מצבה הנפשי נשאר נורמלי.⁴

3. ירידה בתפקוד המוח: סימפטומים של מחסור ב-B12 כוללים: בלבול, איבוד זכרון, שינויים באישיות, שיטיון וירידה קוגנטיבית. מטופלים, במיוחד קשישים, שמתגלים אצלם סימפטומים מסוג זה, מקבלים תרופות שונות עם תופעות לוואי משלהן, ומצבם מידרדר. כמובן, ישנם גורמים שונים, מלבד מחסור ב-B12, לסימפטומים אלה, אבל אחוז לא מבוטל מהסובלים מהם, סובלים אך ורק בגלל מחסור בוויטמין זה, או שהמחסור תורם לבעיות אלו במידה זו או אחרת. חוקרים שונים סיכמו שכדאי לבדוק את רמות ה-B12 בכל פעם שבעיה מנטלית מופיעה. עלויות הבדיקה והטיפול אפסיות לעומת הנזקים הנגרמים כאשר המחסור לא מתגלה.

4. פיגור התפתחותי בילדים: כאשר קיים מחסור בוויטמין B12 אצל אישה הרה, הנזק לתינוקה מתחיל כבר ברחם. ידוע שמחסור בחומצה פולית גורם לשדרה שסועה בילודים, אבל לצורך מניעת תופעה זו, יש צורך גם באספקת B12 לעובר.⁵ מעבר לכך, מחסור ב-B12 תורם לרשימה ארוכה של בעיות התנהגותיות, ופוגע בהתפתחות הפיזית והמנטלית אצל ילדים. ראוי לבדוק את רמות ה-B12 אצל ילדים, ולטפל בהם בהתאם. מחברי הספר, "Could It Be B12?"[6], סיכמו שראוי להעלות את רמת ה-B12 בקרב נשים הרות ובקרב ילדים עד לרמת מינימום של 1,000 פ"ג/מ"ל, רמה שהנה מעל לטווח המקובל. מולטי-ויטמינים לילדים אינם מכילים כמות מספקת של B12 – רק בסביבות 5-6 מק"ג של B12 – כאשר המינון חייב להיות 1,000 מק"ג או יותר כדי לטפל בחסר.

5. אוטיזם: כתב ד"ר ברנרד רימלנד, מומחה לטיפול ביולוגי בילדים אוטיסטים, למחברי הספר המוזכר בסעיף קודם: "לפי דעתי, B12 הוא אחת מדרכי הטיפול המבטיחות והפחות נחקרות לטיפול בילדים אוטיסטים."⁷

ראוי לציין עוד מספר נקודות חשובות:

1. מעבר לבדיקת ויטמין B12 בדם, ראוי לבדוק גם את רמת ההומוציסטאין (ראו מאמרי בנושא), וגם את רמתו של MMA (methylmalonic acid) בשתן. רמתם של שני החומרים עולה כאשר רמת ה- B12 נמוכה, והם מקנים תמונה מושלמת יותר של הסטטוס של B12. בנוסף לצורך בוויטמין B12, בדיקת הומוציסטאין מגלה גם את הצורך בנטילת ויטמין B6 וחומצה פולית.
2. הטווח שנחשב לנורמלי ברמות ה-B12, הנו רחב מאוד. למרות שהוא נע בין בערך 150 ל-1,000 או יותר (זה שונה ממעבדה למעבדה), המרווח בין הרמה הנמוכה ביותר לבין 400 או 450 נחשב כ"אזור האפור", וייתכן מאוד שהפציינט יסבול מסימפטומים של מחסור בוויטמין זה, גם אם רמתו נמצאת בתוך הנורמות. קליניקאים רבים טוענים שראוי להעלות את הקו התחתון של טווח זה ל-450 פ"ג/מ"ל. לפי דעתי, ראוי גם להעלות את הערך העליון של שהטווח ל-2000.
3. מעבר להנ"ל, גם אם רמת ה-B12 בדם נורמלית, עובדה זו אינה מבטיחה רמה תקינה שלו בנוזל המוח והשדרה (CSF), המזין את המוח. היות שבדיקת נוזל ה-CSF פולשנית למדי ואפשר לבודקו בסביבה מחקרית בלבד, ראוי להעלות את רמת ה-B12 בדם לרמה גבוהה כדי להיות בטוחים שלא קיים מחסור בו במוח. אין שום סכנה של מנת יתר של ויטמין זה, והיו אף מקרים שבהם הפציינט החלים רק כאשר רמתו של ה-B12 בדם עלתה ל-2,000 ואף יותר.⁸ הבדיקות הנזכרות בסעיף א' למעלה יעזרו לאתר מקרים כאלה.
4. ישנן צורות שונות של ויטמין B12. רוב התוספים הם בצורה של ציאנוקובלמין, אבל הצורה היעילה יותר היא של מתילקובלמין, הצורה הפעילה יותר. ייתכן שהתוסף היעיל ביותר הוא כזה המכיל גם מתילקובלמין וגם צורה אחרת של חומר פעיל, אדנוסילקובלמין. במקרים דחופים, כדאי לתת מתילקובלמין או הידרוקסיקובלמין בזריקות תוך-שריריות, ואחר כך לעבור לתחזוקה על ידי נטילת טבליות להמסה תת-לשונית.
5. חייבים לשים לב למצבים מיוחדים שגורמים למחסור בוויטמיןB12 בעקבות עיכוב ספיגה: אנשים הנוטלים תרופות שסותרות את חומצת הקיבה (B12 משתחרר לספיגה רק בסביבה חומצית), אנשים שעברו ניתוחים לקיצור הקיבה או כריתת חלק מהמעי הדק (במחלת קרוהן, למשל), צמחונים, אלכהוליסטים, כל אדם מעל גיל 50, כל אדם עם היסטוריה של הפרעת אכילה, המאובחנים באנמיה מכל סוג שהוא, הסובלים ממחלת ציליאק, הסובלים ממחלות אוטואימוניות, נשים עם היסטוריה של אי-פוריות או הפלות ותינוקות הנולדים לנשים עם רמות נמוכות של B12 או תינוקות היונקים מהן.
6. ישנם פגמים גנטיים הגורמים לצורך מוגבר בוויטמין B12, מעבר לקצובה היומית המומלצת.
7. המסר החשוב ביותר הוא: לאחר גילוי מוקדם של מחסור בוויטמין B12, טיפול במצב יאפשר החלמה מלאה תוך כמה ימים עד מספר חודשים. מצד שני, ככל שהמחסור נמשך זמן רב יותר, הוא פוגע במערכת העצבית בצורה בלתי הפיכה, ולמרות שהטיפול ישפר את המצב, המטופל לא יוכל לחזור למצבו הראשוני.

סיכום: קחו אחריות ודרשו מהרופא הפניה לבדיקת B12 בכל פעם שתעשו בדיקות דם, ובמקרים שבהם קיים חשש למחסור בוויטמין זה, נא טפלו בהתאם. אינכם זקוקים לאישור רפואי כדי לקנות ויטמין B12 בכל חנות טבע או בית מרקחת. שוב, קחו אחריות. אם אתם זקוקים למידע נוסף או לייעוץ, צרו עמי קשר. ניתן גם לקבל אצלי מאמר על הצורך לבדוק הומוציסטאין בכל מצב של מחלה נפשית או נוירולוגית. המאמר מופיע בשתי גרסאות: אחת שמטרתה לשכנע רופאים להזמין בדיקה זו, ואחת לציבור הרחב, הנכתבת בלשון פשוטה יותר וללא ציון מקורות.

[1] Trojano, M., and Paolicelli, D. The differential diagnosis of multiple sclerosis: Classification and clinical features of relapsing and progressive neurological syndromes. Neurological Sciences 2001. Suppl 2:S98-102.

[2] Rafik Masalha MD, Bella Chudakov MD, Murad Muhamad MD, Inna Rudoy MD, Ilia Volkov MD and Itzhak Wirguin MD. Cobalamin-Responsive Psychosis as the Sole Manifestation of Vitamin B12 Deficiency. Ben-Gurion University, Beer Sheva, Israel. IMAJ 2001;3:701-703.

[3] Goggins FC. A case of mania secondary to vitamin B12 deficiency. Am J Psychiatry, 1984;141(2)300-1. PMID:6691503.

[4] German JG and Bernal-Perez M. Vitamin B12 deficiency manifested as mania: a case report. 2007;9(3):238. PMID: 17632664.

[5] Thompson, M. D., et al. Vitamin B-12 and neural tube defects: the Canadian experience. American J of Clinical Nutrition 2009;89(suppl):697S-701S.

[6] Pacholok and Stuart, "Could It Be B12?". Quill Driver Books (2011), p.124, 129.

[7] Ibid. p. 137.

[8] Prousky Jonathan. Understanding the serum vitamin B12 level and its implications for treating neuropsychiatric conditions: an orthomolecular perspective. Journal of Orthomolecular Medicine. J Clin Psychiatry 2010;25(2)77-87.