למה אנו מפחדים מוויטמינים ולא מתרופות?
התקשורת והרופאים מפריזים בתיאור הסכנות הכרוכות בתוספי תזונה, וממעיטים בהערכת תועלתם.
לאחרונה, הופיעו כתבות רבות שהזהירו מפני הסכנות, כביכול, הכרוכות בנטילת ויטמינים, במינונים שהנם מעל לקצובות היומיות המומלצות. כאדם שמשקיע שעות על גבי שעות בעיון במחקרי ויטמינים וגם הנו עד לתועלתם המעשית, הדבר מזכיר לי את המשל המדמה אדם שמספר לשון הרע על אדם טוב, לזבוב שעף מעל שדה ירוק ופורח. הזבוב מתעלם מכל היופי, ונוחת בששון על מה שהשאירה שם פרה...
עובדה פשוטה היא העובדה הבאה: לפי הדו"ח השנתי בן 203 העמודים של האיגוד האמריקאי של מרכזי בקרת הרעלים (AAPCC), שפורסם באינטרנט,1 לא נמצאו כל מקרי מוות כתוצאה מנטילת ויטמינים. וזאת לאחר שמעל 60 מיליארד מנות לשנה של תוספי ויטמינים, מינרלים וחומצות אמינו ניטלות בארצות ברית.
בניגוד לכך, הנתונים על תמותה כתוצאה מנטילת תרופות מציירים תמונה עגומה. לפי המערכת הרשמית לקבלת דיווחים על תופעות לוואי של תרופות (AERS) של המנהל למזון ולתרופות האמריקאי (FDA), בשנת 2010 היו 471,291 אירועים חמורים שכללו 82,724 מקרי מוות.
ניקח דוגמה אחת מיני רבות של תרופה מצויה. אצטמינופן, תרופה המשמשת להורדת חום ולשיכוך כאבים, שנמכרת בישראל תחת השמות אקמול, דקסמול ועוד שמות אחרים, גורמת בערך ל-56,000 ביקורים בחדרי המיון וליותר מ-450 מקרי מוות לשנה בארצות הברית בלבד.2
למה ישנו מוסר כפול כל כך בולט בדרך התייחסותם של הממסד הבריאותי ושל התקשורת לתוספי תזונה ולתרופות? למה מזהירים אותנו כל הזמן מפני נטילת תוספי תזונה, שהנם בטוחים ביותר, בעוד שמציפים אותנו בעוד ועוד תרופות?
ללא יוצא מן הכלל, האזהרות ביחס לוויטמינים הנן מוגזמות בצורה קיצונית. עקב קוצר היריעה, אציג רק שתי דוגמאות, אולם עקרון ההגזמה הנו תקף גם ביחס לכל האזהרות האחרות בנושא. נתחיל בוויטמין D, הנחשב לוויטמין ה"מסוכן" ביותר. נכון, רמה גבוהה מדי בדם של ויטמין D עלולה לגרום לעודף סידן, להסתיידות ברקמות הרכות ולהפרעות מערכתיות אחרות. בכל זאת, איננו צריכים להגזים באזהרות. כדי אפילו להתקרב לכדי סכנה, האדם חייב ליטול מינימום של 40,000 יב"ל במשך מספר חודשים,3 וגם במינון כזה, מצב של הרעלה הנו נדיר ביותר. מטפלים כמוני ממליצים בדרך כלל על בין 1000 ל-5000 יב"ל ליום במצבים של חסר, ודורשים בדיקות דם כדי להבטיח שרמת הוויטמין D תישאר בתוך גבולות הנורמה. לעתים, מינונים חד-פעמיים של 100,000 יב"ל בהזרקה ניתנים על ידי רופאים בישראל כדי להעלות את רמת הוויטמין במקרים של מחסור חמור. בשנת 2005, ניתן בטעות לפעוט בן שנתיים מינון יתר של 2,400,000 יב"ל תוך ארבעה ימים. לאחר שבועיים בבית החולים, הוא יצא בריא לגמרי.4 מקרים כאלו הם נדירים ביותר, והם מראים עד כמה החומר בטוח, ולא ההיפך. בכל אופן, גבול הצריכה המירבית של 2000 יב"ל נחשב כיום נמוך מדי, וראוי להעלותו עד 10,000 יב"ל,5 כדי שאנשים הסובלים ממחסור בוויטמין D ייהנו מהתועלת החיונית של רמה נאותה של ויטמין זה.
גבול הצריכה המירבית המקובל של ויטמין C הוא 2000 מ"ג ליום. עדיין לא נמצא כל מינון שלו שיכול להרוג אדם או חיה, ומבחינה זאת, הוא בטוח יותר ממים. כמעט כל ספר העוסק בתזונה, מזהיר מכך שוויטמין C עלול לגרום לאבנים בכליות, אולם מחקרים מאוניברסיטת הרווארד6,7 ,ומחקרים אחרים שללו את זה. אולי ההיפך הוא הנכון, וייתכן שוויטמין C דווקא מונע אבנים בכליות.8 אזהרה מצויה אחרת היא שנטילת יותר מגרם אחד של ויטמין C עלולה לגרום לאי נוחות במערכת העיכול, ואף לשלשול. אז מה? לאנשים רבים, אכילת פיצה מביאה גם היא לאותו מצב. חוץ מזה, רוב האנשים יכולים ליטול אפילו 10 גרם בלי לסבול מתופעות לוואי במערכת העיכול.
ויטמין C במינונים ענקיים תוך-ורידיים – עד אפילו 100,000 מ"ג ליום – ניתן על ידי מומחים אורתומולקולריים כבר שישים שנה, ולא זו בלבד שמינונים אלו לא הזיקו, אלא הם גם הצילו חיים. אנשים רבים נוטלים 10,000 מ"ג או יותר ויטמין C ליום במשך שנים, ומדווחים שזה עושה להם רק טוב. אני מכיר עשרות אנשים שהתחילו ליטול כמה גרמים ביום והפסיקו לחלות בחורף. אם ויטמין C הוא באמת מסוכן, אז למה כמעט כל היונקים מייצרים כמויות גדולות של ויטמין זה בכבד שלהם, ולא רק שאינם מתים מכך, אלא הם גם אינם סובלים מהתקפי לב וממחלות נוספות שאנו סובלים מהן? היתרונות של נטילת "מינוני ענק" של ויטמין C גוברים לאין שיעור על הסכנות הטמונות בנוהג זה, מלבד אצל מיעוט קטן ביותר של אנשים בעלי התוויות נגד מסוימות. לגבי ויטמין C, מה שמסוכן באמת, היא צריכה יומית בסדר גודל של הקצובה היומית המומלצת בלבד.
גבול הצריכה המירבית
באופן כללי, יש לשים לב למושג "גבול הצריכה המירבית" שנקבע לכל ויטמין וויטמין. גבול זה מוגדר כרמת הצריכה היומית אשר סביר שאינה יכולה לגרום לתופעות לוואי כלשהן, ומקובל בעולם הרפואי להזהיר נגד נטילה מעל רמה זו. שוב אני שואל: האין כאן מוסר כפול? למה רק לוויטמינים נקבעו גבולות כאלו, ולא לתרופות?
התשובה לכך אמנם ברורה. תופעות הלוואי של התרופות מתחילות להופיע במינונים קטנים בהרבה מהמינון הטיפולי, ולכן אם היינו מגבילים את נטילת התרופות למינונים שאינם גורמים לתופעות לוואי כלשהן, הרי לא היינו יכולים ליטול תרופות כלל! העיקרון הוא, שאנו נוטלים אותן בהנחה שתועלתן גוברת על הסכנות הטמונות בהן. כך ראוי להיות, אולם מדוע אנו מפחדים להחיל אותו עיקרון על ויטמינים, ונוטלים אותם במינונים הנכונים והיעילים, גם אם עולה החשש שיתגלו תופעות בלתי רצויות? כאשר שוקלים מתן חומר טיפולי מכל סוג שהוא, חייבים לשקול את מאזן התועלת מול הסיכון. התקשורת והרופאים מפריזים בתיאור הסכנות הכרוכות בתוספים, וממעיטים בהערכת תועלתם.
כמובן, אם הוויטמינים והמינרלים בצורת תוספים לא היו מועילים כלל, אזי כל נטילה שלהם הייתה אסורה. אני נדהם עד עמקי נשמתי כל פעם שאני שומע בעל "סמכות" הטוען שאין בנטילת תוספי תזונה שום תועלת או שאין מחקרים בנושא. אני מסתכל על מדפי הספרים שלי ותוהה...
1. http://www.cdc.gov/nhsn/dataStat.html
2. Nourjah P., Estimates of acetaminophen (Paracetomal)-associated overdoses in the United States.
3. Vieth R. Vitamin D supplementation, 25-hydroxyvitamin D concentrations, and safety. Am J Clin Nutr. 1999 May;69(5):842-56. PMID: 102326622.
4. Barrueto, et al. Acute Vitamin D Intoxication in a Child. Pediatrics, vil. 116 No.3. Sept. 1, 2005.
5. Hathcock JN. Risk Assessment for vitamin D. American Journal of Clinical Nutrition. 2007 Jan;85(1):6-18. PMID: 17209171.
6. Curhan, G. C., Willett, W. C., Speizer, F. E., Stampfer, M. J. (1999) Megadose Vitamin C consumption does not cause kidney stones. Intake of vitamins B6 and C and the risk of kidney stones in women, J Am Soc Nephrol., Apr, 10, 4, 840-845.
7. Curhan G.C. Willett W.C. Rimm E.B. Stampfer M.J. (1996) A prospective study of the intake of vitamins C and B6, and the risk of kidney stones in men, J Urol, 155(6), 1847-1851.
8. Simon JA, Hudes ES. Relation of serum ascorbic acid to serum vitamin B12, serum ferritin, and kidney stones in US adults Arch Intern Med. . 1999 Mar 22;159(6):619-24. PubMed 10090119.
